האבירה השחורה

XIX

חלק III

צ׳רלס הרגיש את הצורך לעצור. הוא שמע שקולו נשבר. שפתו התחתונה רעדה.
רובין הביטה בו בשתיקה. משפילה את מבטה.
צ׳רלס נתן בה מבט כדי להסיח את דעתו.
שמיכת הטלאים עטפה אותה. היא נראתה כמו ילדה קטנה.
״תפסיק״ ביקשה בקול שקט. ״אל תמשיך את הסיפור. זה כואב לך״
עיניה נראו פגועות. הוא ראה שידיה אוחזות בשמיכה ולא בסכין.
הוא נשם עמוק וחייך.
״את הקטע הבא את תרצי לשמוע״

ברחבת התלייה בשוק, עברו אנשים לראות מי הם הקורבנות החדשים, על השלט היה כתוב
״מורדים״
נערה עם שיער אדום מתנפנף ברוח,
פנים חיוורות.
המנהיג היה תלוי באמצע, ראשו נשמט והדם עדיין זלג מפיו.
הבחור השני הוכה באכזריות. היה אפשר לראות את הדמעות זולגות מפניו החיוורות.
נערה צעירה לצידם, שיערה בלונדיני וארוך. רגליה יחפות ומלוכלכות, שמלתה התנופפה ברוח.
בליטה קטנטנה בבטנה לא תאמה את גופה הצנום.
אם רק היו יודעים שחבל התלייה הזה הרג שני אנשים.
את הילדה, והילדה שעמדה להיות לה
״אתם רואים?״ אמר איש צעיר במדי אביר. ״ראו הוזהרתם, אין מקום למורדים בכתר כאן!״
האנשים המשיכו ללכת, מודים בכל ליבם שהם לא חלק מן המחזה הזה.
אומרים לעצמם להשפיל מבט ולא להסתכל לתלויים בעיניים.
הם רק נערים

מחשבתו לא הייתה צלולה, ובה חלפו האירועים שקרו אמש.
לפני שעות אחדות.
גופתו של תיאו, שסירב לעזוב אותו.
המבט של רוברט. מוכן לקרב. מוכן להרוג.
אלינור, ג׳יימס.. הם כולם בדרך להיתלות.
שרלוט לא תראה שוב את בעלה....
ריח הדם והרעד בגופו שיגעו אותו.
הוא נוצח. יותר מזה, הוא היה אבוד.