(המשך לספר ״האסיר במסכה״)
תמיד יש את הסיפורים האלה, שמתחילים במשפט היה היה פעם
עם נסיכה חכמה ואינטליגנטית, נסיך יפה תואר ואמיץ לב ואביר שחור מרושע.
הסיפורים בהם הנסיך מציל את הנסיכה
הסיפורים בהם האביר השחור מקומו בגיהינום להיות נידון בייסורי נצח...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הייתה אשרה ברורה של תהייה על פניה רק חבל שהמראה לא יכלה להראות את זה. היא הייתה שבורה מידי מכדי לפענח את פניה. אך לא שבורה מספיק כדי לפענח את הסימנים על גופה העירום. רובין חשבה שאמבטיה חמה תעשה לה טוב. אך עברה רבע שעה מאז התקררו המים באמבטיית העץ. לחכות שהתחממו היה מייגע, גם להביאם מהבאר היה מתיש. אך שכחה מהם ברגע שלקחה רגע להסתכל על עצמה במראה. גופה היה מצולק. סימנים בכל הצבעים הכתימו את גופה, סימני חבטה, דקירה, כוויות, שריטות... אך מה שצד את עיניה היה סימן חבטה בצבע כחול על בטנה שבמרכזו היה חור. חור קליע. אקדח מוסקט. היא ידעה את זה כי... רגע מה שמו שוב? זה היה דומיניק או ג׳ק? בכל מקרה היא ידעה את זה כי הוא היה מומחה בנשק חם. לא.. זה היה רוברט! בטוח! אולי איוואן? היא ליטפה בעדינות את בטנה, עורה הרגיש מחוספס. היא יכלה להרגיש כאב אבל גופה לא הגיב. הוא רגיל לכאב הזה. היא הסירה את קשרי הצמה שפקדו את שיערה הארוך. היא נתנה לשיערה לנשום וחופש לתלתלים החומים שהסתבכו עם המברשת המסכנה בכל פעם. היא נזכרה שהמים לא חמים כשהיו, אך העבירה בעצמה עוד מבט. נערה שבורה מול מראה שבורה. אך עיניה היו סקרניות, שלמות, תמימות וירוקות כל כך. היא ליטפה כל שריטה ושפשוף שהיו על גופה. מנסה להרגיש משהו מוכר בכאב. מגע אצבעותיה הקרות והרועדות העביר בה חוסר נוחות. היא רצתה לזכור איך קיבלה את החריטות האלה על גופה. היא נלחמה רבות זה היה לה ברור. אבל מול מי? מתי? האם ניצחה או הפסידה? היא יכלה להרגיש את הצמרמורת של הקור מחבקת את כתפיה ועוברת לחזה שלה. כדאי שתלך להתרחץ. תוריד את שאריות האבק וההשפלות של היום. היא הסתובבה מהמראה. עוצמת את עיניה בחוזקה ואומרת לעצמה שלא תביט בה שוב עד שתתלבש. היא דמיינה שוב את מראות גופה במוחה והזדעזעה.
נשמעה דפיקה על דלת העץ הרעועה. ״אל תיכנס צ׳רלס.. אני עירומה״ קולה של רובין הפתיע אותה. הוא היה חלוש ומקוטע. הסכין שהייתה על השידה לצד בגדיה חיכתה להכות. רובין יצרה איתה קשר עין. למקרה שמישהו יתקוף אותה. ״סר תומס אמר לי שחזרת לביתך לפני שעתיים ואחיך לא היה כאן אז נכנסתי״ ״מצטערת הוד מעלתך״ ענתה רובין והרשתה לעצמה להוריד את המבט מהסכין. היא ידעה שאלכסנדרה בצד שלה ״אני בדיוק עמדתי להתרחץ-״ ״תלבשי את המדים שלך. הגיע הזמן לנקום במטומטמות האלה״ פקדה הנסיכה מבעד לדלת.
