האבירה השחורה

X

כמו מחשבה מטלטלת שהופכת את הדימיון לבלתי נסבל, הלחץ משתלט על הראש וגורם לכאבים.
כמו קורבן לאוכל נבלות שהגיע בזמן לא צפוי.
הייתה מן הרגשה כזו עכשיו, למלך פרדיננד כשחשב שהוא חסר אונים.
הוא מעולם לא חשב כך.
ולעולם לא יחשוף זאת.
הוא תמיד ראה את עצמו כשליט אימפריה עוצמתית.
״איך אנחנו מתקדמים?״ שאל את יועצו.
״הוד מעלתו, המלך פיליפ, מרותק למיטתו לצערי. אינני חושב שהוא יכול לבצע את המשך התוכנית״
״העבודה שלך היא לא לחשוב, אלא למסור אליי הודעות!״ התרגז המלך.
״כ-כן כן אדוני, כמובן״ גימגם היועץ כשפחד חנק את מיתרי קולו ״אחד השליחים שלו מסר לי מגילה בשבילך״
הוא הביא אותה ביד רועדת אל המלך.
פרדיננד חטף אותה מידו והחל לקרוא בשקט.
המילים הספוגות בדיו גרמו לו שוב לחוש גל של חוסר אונים המלווה בצמרמורת.
לאחר דקת דומייה זרק את המגילה על הרצפה.
״השלך אותה לאש. אסור שאיש יראה אותה״
היועץ עשה כדברו, אך ניסה להציץ במגילה.
הוא היה סקרן מאוד לראות מה כתוב שם.
לפני שהספיק להשליך את פיסת הנייר אל האש הקולחת, הצליח היועץ לקרוא מילה אחת
״סוף״
הוא צפה במגילה נשרפת במהירות. כשהמילים הופכות לאבק וזיכרון מוכתם אפר.
״תארגן לי ספינה״ אמר פרדיננד. ״יש לי פגישה עם מלך גוסס״