רגעים עוברים, רגעים נשארים

אלכימיה

‎מי אני?
‎אתם לא יודעים.
‎גם אני לא.

‎מה נחמד לי?
‎מה עושה לי טוב?
‎מה חשוב לי בחיים?

‎זוכרים שהלכתם לטיול ההוא
‎או שהייתם אז עם החברים האלה, שם בלילה
‎וכשהייתם קטנים צחקתם והיה לכם כיף?

‎ומה אם אין לי זיכרון של זה?
‎כל כך קרוב, כל מה שאהוב עלי.
‎מי אני בלעדיו?

‎אבל אני בלעדיו ואי אפשר לגעת עוד בשום דבר.
‎כל האורות סביבי כובים, כל הערים נעלמות
‎ומשאירות מאחוריהן מדבר. מדבר ריק. ועמום.
‎ואותי.

‎אני לבד.
‎תוהה בערפל.
‎כשהזמן עובר, גם ממני נשכח כל מה שהיה כאן.
‎וגם אני יום אחד אעלם,
‎ואז מה יישאר? כלום?

‎לא רוצה לעזוב.
‎לא רוצה שיעזבו אותי.
‎שהכל יהיה, שהכל יישאר.
‎שאני אהיה אני.

‎השמים מסתחררים
‎הזמן משליך ברקים
‎רוצה לבלוע גם אותי.

‎אאחוז באבן האחרונה שנותרה בי
‎בריק האינסופי

‎האם אי פעם הגורל יהיה חזק מספיק

‎וינתק אותי ממנה?