רגעים עוברים, רגעים נשארים

שתי שמשות וירח אחד

האור שלך מלא בכתמים אדומים
הוא יפהיפה כל כך
קמטים ליד העיניים כשאת צוחקת
מאירה הכל בך.

ושלך האור מלא בפצעונים
אין כמוהו בעולם
שומה ושקיות ונמש
אין אחד שלא יתאהב בך ברגע

אתן כל העולם
שתי שמשות מאירות
צהובות, יפהיפיות
מראה של פעם באלף שנים

רוקדות, שרות, מסתחררות,
צוחקות
נהנות עם כל הכוכבים והופכות
את השמיים לצהובים.

דמעה זלגה על המכתש
שבין העין ללחי שלי.
מי אני לידכן, אפור,
לבן?

מאיר רק כשמאירים עלי
ואחרת אני בלתי נראה
מאפיל. עד שאני לא קיים
אפילו בעיני עצמי. מביט בכן

ועדיין
יש שאומרים שאני קסום
מיוחד
כישופי ירח, ותפילילה,
אגדות וסיפורים.

מחכים כל החודש שאבוא
ואתגלה ואאיר במלואי
את כל האור שאני יכול להביא
והם רצים למקדש לספר לכולם עלי.

למה היקום מלא באלף שמשות
ואני רק ירח אחד?
למה קרניים מקסימות את כולם
וכשאני מגיע כולם נכנסים לבתים?
או גונבים?
או משתגעים?

ולא מצליח להבין איך אני אוהב אתכן עדיין
שמשות.
בכל מאודי.
למרות שכל יום האור שלכן
מאפיל עלי.

הייתי רוצה שיחכו לי אי שם
שמים כחולים
ולא צהובים
כמו המים שעטפו אותי לפני שנולדתי.
שאעוף שם...

לא

הייתי רוצה שילד קטן עם עינים גדולות
יידהם ממני בלילה
יראה בי נקודת אור לבן בוהק מציל
בשעת החשכה.

ויעצום עינים עמוק
ויעוף אלי
אל עיגול קטן לבן
בדופן השמיים.

וירצה בקיומי
ויאהב את צלי וסהרי ומכתשי וצורותיי
ויגיע עד אלי בפינת השמים האפלה ההיא.

וישחיל את ידיו מבעד לחלון הזעיר הבהיר
וירחיב אותי כדי לראות
ואהפוך ירח גדול יותר
והוא ינסה להגיד לי שזה אפשרי

שאני ירח אחד
אבל אני לא לבד

וכשהגרגר הלבן שאני
ברקיע השחור
אגדל ואגדל בזכותו
ובזכותי

...יהיו שמים לבנים לגמרי!
וכל האנשים בלילה יתעוררו
לשמי ירח מלאי מכתשים
שכבר לא מתביישים

מלאי אור כמו אינסוף זיקוקים
ועדינים כמו רשרוש הגלים.

וכולנו נעמוד שם כמה דקות

ונביט

גם אני

בעננים החולפים על פני, ובי.

וזה הכל.