רגעים עוברים, רגעים נשארים

פיסות

פיסות.
אני רואה רק פיסות מהחיים.
לא את הכל. בהכל יש דברים מפחידים.
ההכל מאיים לפעמים.

פיסות.
דרך מסגרת קטנטנה אתם שולחים אלי
פיסות שבחרתם לי
פיסות שבחרתם לעלות.

כמו אפר הר געש אחרי שהכל כבר נחרב
אני שואפת כל פיסה עמוק עמוק כמו קטורת
ומתנחמת בזה איכשהו,
שהחיים נגלים לי - בפיסות.

פיסות.
משגיחים כשאני בוררת אותן.
אני שותה אותן לבלי הכר, עד דלא ידע
מערבבת אותן שוב ושוב עד דמעות.

פיסות של אפר.
מחייכות וצוחקות.
רסיסים של מציאות אחרת
שלעולם לא הייתי שותפה לה.
האנשים שבפיסות לא מכירים אותי
ועדיין יש פיסות מועדפות
שהנחתי בעדינות
בהיכל התהילה, במעמד המנצחים של הפיסות.
אך הן כל כך קלות שברוח הן עפות
לאחר כמה דקות
זמן לבחור פיסות חדשות.

תמיד הזמן לבחור פיסות חדשות.
כי אין שלם, יש רק פיסות.
הוא כבר התנפץ מזמן
ואני רק שבר בו,

חרס, רסיס, גרגר

אני עלה ללא שליטה במשב
של פיסות היכל תהילה
שהיו לרגע חשובות.

פיסות.
אני אוספת מהרצפה
הולכת כמו עיוור על שביל
שאולי יוביל אותי

פיסות.
דרך מסך קטן של טלפון
דרך מילה שבתגובות, דרך מי שבחדשות
דרך תוכניות

פיסות של חלקים. פיסות של פיסות
אני מנסה לתפוס עד שיום אחד כבר
לא אפחד יותר ממה שנפסעו ממנו
מהחיים.

פיסות.