רגעים עוברים, רגעים נשארים

נפלאה

כמעט חצות. הרוח נושבת בחוץ.
מלטפת את מה שנרדם
בעיר שמיים כתומים מפנסי החרוב.

חושך. דממה.
עצים נעים עייפים בחלון
נרדמים בגשם קל שמכסה את לשונם.

וכל מה שנשאר זה רק
כתפיים מחוץ לשמיכה, יד מחזיקה ויד מטופפת
על מסך של אור מרצד בשחור.

ועין סקרנית מביטה בלי מצמוץ
במכשיר מעכב השינה הזה, והמוח...
גולש בגלים של דמיון על הרשת..

ורוצה לגלות עוד ועוד, באתרים,
באינספור כתובות ואינסוף סרטונים
ורק רוח מלטפת מרקידה את הוילון
כאילו מצביעה לי לעוף מהחלון

להגיע אל האופק בלי משקל, בלי מחשבה
בלי טלפון, בלי אייפד, בלי... שום דבר ממש
לעצום ולצלול ולחלום חלומות של אהבה
עד שעון שיצפצף שהאיר כבר יום חדש