רגעים עוברים, רגעים נשארים

שני מלאכים

בגן העדן שלי יש שני מלאכים
נראים שלווים אך מבפנים
שונים
רחוקים
מלאי הבדלים
מלאך ומלאכית שעלי שומרים
במרומים.

ובכל צרה-
מלאכית אחת מחלצת באזהרה
שמשהו רע היה יכול לקרות
ומלאך שני מציל אותי מטביעה
בים הדמעות.
וכך זה התחיל
מלאך ומלאכית שעלי שומרים
מצרות החיים.

כשכל פעם כמעט נפלתי מהענן
הרימה אותי המלאכית
וחייכתי לה
אך אחרי שנים כבר נמאס
גדלתי, היא אומרת
אני כבר לא ילדה.
אני אבל תמימה וילדותית, אני אומרת.
והמילים שיוצאות כמו פרחים מפיה
הופכות לאט לשושנים- יפים
אך צבעם כהה וגבעולם חד.
וכך כל יום טיפסתי על גבעול השושנים
אל מחוץ לתהום.

ומלאך שני, שמח הוא
כי לא נפלתי מן הענן
שר לגן. שר לאל.
שיר תודה.
ואת קוצי השושנים
מרפא הוא מעורי הפגוע
ואומר לי, לילדה
כי המלאכית שומרת שלא אפול מהענן
כי המלאכית רוצה שאשאר בגן
וגם אם נפגעתי, זה רק למען בטחוני
ואני מודה כמוהו שיש לי אותו
ולו יש אותי.

וכך זה המשיך שנים
אחת שלחה זרים מגנים
של קוצים, שאהיה בטוחה.
ואחד עזר ודיבר באהבה.
גם הם אהבו זה את זו
כי השלימו זה את זו
יום ולילה.
אך לעתים רבו מי מגן טוב יותר.
המלאכית תמיד הצילה אותי
אך המלאך ריפא את הפצעים.
המלאכית הצילה מהר
הלחיצה אותי לעלות חזרה
אך הפילה את לבי בריסוק
והמלאך הציל לאט
גרם לי לטפס רגועה
וחיבר בדבק של אהבה וחיבוק
את לבבי
את גופי הפצוע.

בגן העדן יש שני מלאכים
וכשאני לא כמעט נופלת ממרומים
שניהם דווקא די נחמדים
לטייל בגן עדן יוצאים
יד ביד מחזיקים, ומתחבקים.
קשה לי לראות מי טוב יותר
היא מורידה והוא מעלה
הוא מעלה והיא מורידה
ובסוף אני אותו דבר
כמו בהתחלה.
וכשבטוח- אז היא נחמדה, מלאת חיוכים
צוחקת איתו
ואתי.
שני מלאכים
מלאך ומלאכית שעלי שומרים
לנצח נצחים.