רגעים עוברים, רגעים נשארים

קלי

ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות.
ארץ הפלאות. ארץ לעולם לא.
יכולתי לדמות אותך למליון ארצות
וחלמתי עליך אלפי חלומות בהקיץ.

כי בארץ כולם: ערסים, פרחות,
שונאים את ביבי, מנבאים מלחמות,
חנויות באנגלית ושירים באנגלית.
כי בטח טוב יותר שם, במאוחדות.

אז טסתי והבעתי משאלה של דיסני
לישון ולחלום על ארץ מופלאה
לנחות ולהיות בה כמו אמריקאית
כמו כוכב שזורח בדגל מונף בגאווה.

ואז נחתי בשדה (חסר) קרב. חיפשתי את התיק.
ראיתי משפחה שמחה ולנתי בביתם.
הסבירו לי פנים והסבירו לי תיירת
תראי, הכל שונה, הכל מופלא.

יש פה הכל, הכל מתקדם כמו שחלמת
בואי נעזור לך
בואי נהיה מה שרצית
מה שתצטרכי.

אבל הרגשתי מבפנים שמשהו חסר.
הסתכלתי מסביב וחיפשתי מה שאין
היו בתים יפים ומסיבות עם השכן
היה הכל אבל מתחת לאדמה לא היה דבר.

הלכתי והסתכלתי איך בארץ מעופפת
בארץ העתיד כל אחד חיזר
כל אחד בודד וזר אל האחר
ולאף אחד לא באמת אכפת.

כמו אבא שצועק על הילדים ומתפוצץ
אם ובת בבית קפה בשופינג, כל אחת לבד
וילדה שבוכה כי הרביצו לה שריטה
ואין למי לפנות, אין לה אהבה.

בכיתי בתוכי וחשבתי לי: מה?
זו הארץ המובטחת, ארץ ההגשמה?
חלומות כאן יש אינסוף אבל דבר לא מתגשם
רק כי כל אחד לבד במרחק שנות אור מהאחר.
ובלבו הקור חודר, צף בחושך בחלל
ללא שמיכה, בלי אלוהים, בלי שום דבר בכלל
ולא אכפת, כי רק אכפת רק מהכסף שיוציא
אולי תעזרו לו?! מה אתם עושים...

בכיתי בתוכי ביגון וגם כאב
הסתכלתי לאדמה, לצד השני של העולם
אל ישראל, הארץ שכל יהודי אותה אוהב.
ורציתי להיות לצד העם שלי, שם.

לא פה. כי למרות שיש שמה תלונות, על כל התאונות,
על חדשות של אונס, רצח ושל כל המלחמות,
האזעקות והעוני וביי ביי בבחירות הבאות,
נס גדול היה שם.

ועם כל הכבוד למדינות המאוחדות של אמריקה,
אין לכם אחדות בכלל. אין לכם
אין לכם צפיה בערב שבת או את סטטיק ובן אל.
אין לכם פסטיגל ותנך ומגן דוד בדגל.

אין לכם ת׳ספריי ביום העצמאות
אין לכם את רבין או באמת חברות
אין לכם 45 מעלות בקיץ באילת,
אין לכם אור כי אין לכם דם.

דם שכרוך בדפים ישנים
מלאי סיפורים רובם נוראים
דם שטמוע בספר תורה
בקריאת השופר, בנר מנורה

כי דם מחבר לנו את כל הגוף
נותן אנרגיה ואור לכל איבר
וכוח חיים כדי שנמשיך לנוע קדימה
דם נמצא בתוך הלבב, פנימה.

בזמן שאתם תתקדמו בנפרד
מול סכנה נעמוד יד ביד
בפינו מילות שפה עתיקה
ובליבינו- אינספור אהבה.

עמינו מולי מאיר חי וקיים
בצד השני של העולם,
מתגעגעת ומלאת הבנה אינסופית,
ממני, בתך, הישראלית.