רגעים עוברים, רגעים נשארים

צהוב

להיות צהוב זה להוכיח.
להיות צהוב זה להראות.
שאני יותר חכם
ואתם סתומים.

להיות צהוב זה להצליח.
בלי אפילו לנסות.
כי אני הכי מושלם
וכולכם פגומים.

להיות צהוב זה לשנוא.
כי אין לי כוח לאנשים
נדבקים כמו זבובים אליי
מציקים מעצבנים.

ולהיות צהוב זה לכעוס.
להיות צהוב זה לרתוח.
לצעוק להם לעוף מכאן
שכולם ירצו לברוח.

ולהיות צהוב זה קשה.
להיות צהוב זה עצוב.
כי כשאתה תמיד לבד
אתה מרגיש עלוב.

חיים שחור לבן
ריקים מלעשות דברים
מלאים ברגשות הצהובים
שאותך שונאים, ואומרים:

שאתה הוא הסתום,
שאתה הוא הפצוע,
שאתה הוא הפגום,
שאתה זה שגרוע.

שאין עוד טעם בחיים
ואני ממשיך לחיות
כי צהוב נותן אור שמש
שצורב בי אשליות.

ואז... יש רגע של דמעה
ורגע של כאב
וממלא את כולי משהו
מוכר, מלא בעצב.

והוא לא נעלם גם כשאצליח
גם אם אדביק חיוך גדול
אז כנראה שלהיות צהוב
זה להיות כחול.