רגעים עוברים, רגעים נשארים

קשת זכרונות

הייתי כחולה.
כמו הים, כמו השמים,
כמו פנס בהיר
שמאיר את הלילות.

היית ירוקה.
כמו עלה, כמו ההר,
כמו אור ירוק
שמורה אל הדרך לצאת.

אבל לא הייתי רק כחולה לידך,
ולא היית רק ירוקה לידי,
כי ביחד הארנו את כל העולם
לא כמו הטורקיז, אלא
כמו כל צבעי הקשת היפים.

היית אדום.
כמו האש, כמו שקיעה,
כמו שושן בודד שבוחר לצמוח
ליד קיר מלא בגרפיטי.

היא היתה לבנה.
כמו האור, כמו יסמין,
כמו עוגת קצפת מתוקה
או כמו שמלה בט״ו בשבט.

אבל היא לא היתה רק לבנה לידך,
ולא היית רק אדום לידה,
כי ביחד הארתם את כל העולם
לא כמו הורוד, אלא
כמו כל צבעי הקשת היפים.

והכתום, והצהוב, וירוק הלימון,
והסגול, והשחור, וגם החום והאפור
לכולכם רק רציתי לומר

שלמרות שכשרק שניים מאתנו ביחד
לא נוצר רק צבע אחד אלא קשת
כשמישהו הולך, או כשמישהו חסר,
מרגישים את זה בכל גוון.

ועכשיו, אולי אנחנו נפרדים,
ואני רק כאן מאחלת
שנמשיך להיות קשת
ולהאיר את העולם
עכשיו ולנצח.

אז תודה על קשת של שלוש שנים
אני אזכור מכם כל צבע
תודה לכולם
ולהתראות.