רגעים עוברים, רגעים נשארים

כיסופים

החלון קורא לי, הישעני עליי.
אני עייפה אבל באה.
עיר פרושה מולי, מוארת, ורוח מלטפת,
ושורקת. געגוע.

בואי אלי, עופי על כנפיי. הסתכלתי ברחובות.
חיים זרים, מכוניות טסות,
מכונות מתעופפות.

והירח מחייך. מחבק יותר מאור היום.
קורא לטוס, קורא לחלום.

העור יבש. העור מגרד, בוערת בי האש.
מקלחת לא עוזרת. הדמעות גם לא.
וקשקשי שיער, רוצה לצלול -
והאמבטיה לא עמוקה מספיק.

רוצה.
רוצה לחקור כל ספינה טרופה. כל אלמוג, כל דג
לחבק ולראות, את קשתות הצבעים, את ההיסטוריה שבעומק המים.

נחמד לרוץ, אבל רגלי נצמדות בשנתי, בעמידתי.
רוצות לשוב, להתעגל, ולסנפר.

נאנחתי באוויר. ובועות לא עלו מפי למעלה.
שכחתי כמעט איך להיות מחוברת לכחול הזה.
לשכב על הקרקעית ולראות זריחות, שקיעות וורודות,
ומסלולן של הספינות.

לשאוב ריחות המלח, ריחות כל הדגים,
להשאיר סימן קטן על קיומי למלחים.

ושוב ירח כסף הרדים אותי לאט. בדמעת חיוך של כיסופים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
27/3/2020 0:20
השיר נכתב לאחר צפיה ממושכת בסרטונים של בנות ים ביוטיוב בגעגוע למים, לים הכחול, לבית.