הלילה היה קר וחשוך, והשקט שהשתרר לאחר הסערה הפך את כל העולם למקום מאיים ומנוכר. אני, בת השש, עמדתי לבדי בלב היער הצפוף, חשתי את הלחות והקור חודרים אל עצמותיי. הדמעות זלגו על לחיי כשאני בהיתי סביב בחיפוש אחר הורי, שאך לפני זמן קצר היו כל עולמי.
זכרונות אחרונים ריחפו בראשי כמו ערפל כבד. קולות הצעקות, המאבקים והכאב הממלא את הבית. הורי נלחמו כדי להגן עליי, אך עכשיו הם אינם כאן. התחושה הייתה כמו בור עמוק שנפער בליבי, תחושת בדידות ועצב עמוק שהתחלפו בחרדה ופחד בלתי נתפסים.
אני התחלתי ללכת, נעה מתוך אינסטינקט למצוא מקום מסתור. רגלי הקטנות כמעט לא נענו להוראותיי, וגרמו לי למעוד בין השיחים הקוצניים. בכל צעד, הדופק שלי הלם באוזניי כמו תופי מלחמה, וכל רחש ביער נראה לי כמו איום מתקרב.
לפתע, הבחנתי בצללית מתקרבת. ליבי קפא למראה הערפד. יצור אפל עם עיניים זוהרות ושיניים חדות שהבהיקו באור הירח. הוא נראה כמו סיוט שהתעורר לחיים, והפחד הציף אותי כמו גל קפוא.
אני הרגשתי חסרת אונים מול הכוח האפל. ידעתי שאין לי סיכוי להימלט או להילחם בו. כל מה שאני רציתי זה להיעלם, להסתתר מאחורי עצי היער העבים, אך הרגליים שלי קפאו במקומן.
הערפד התקרב בצעדים שקטים אך בטוחים, וליבי הלם בחזהה בעוצמה שגרמה לי לחשוב שהוא עומד להתפוצץ. עיניי הגדולות מלאו בדמעות, והרגשתי איך העולם סביבי מתמוטט.
אך בתוך כל הפחד והייאוש, הרגשתי ניצוץ של עקשנות ורצון לשרוד. זכרתי את הורי, את האהבה שלהם ואת ההגנה שהעניקו לי כל חיי. במעמקי ליבי, הבנתי שאני חייבת לנסות ולהילחם, גם אם הסיכויים נגדי. אני, הילדה הקטנה, האבודה והמבועתת, החלטתי לא לוותר בקלות על חיי.
***
״אני מפחדת...אני מפחדת...בבקשה, מישהו!״
השלג הקפיא את גופי החיוור, בעוד אני מביטה ומחפשת את הדרך.
הכל הפך למטושטש סביבי חוץ מההרגשה הקרה והמפחידה, לא יכולתי כלל להתרכז. עד שהוא הגיע, צל שהשקיף ליד העץ, בו היה דמות ללא פנים.
הדמות הלא מזוהה יצאה מין הצללים והתקרבה, אט...אט...
עיניי הגדולות והאפורות שישתלבו יחד עם השלג, עקבו אחר כל צעד שלו עד שהרגשתי את גופי מאותת לי בפחד להתרחק, וכך עשיתי.
התרחקתי מספר צעדים אחורנית, אך הייתי עדיין סקרנית לגבי היצור שהסתתר מאחורי העץ הגבוה.
הוא יצא החוצה ונפקחו לי העיניים יחד עם צרחה חזקה.
זה היה נורא!
***
״מילנה!״ שמעתי צעקה קוראת בשמי.
הדלת נפתחה בזריזות ונכנס אבי בדאגה רבה, הרמתי את גופי כלפיי מעלה מהמיטה, שפשפתי את עיניי והבטתי בו.
״אבא...״
״את בסדר!? שמעתי צרחה מהחדר השני.״ בחן אותי מכף רגל ועד ראש.
״אה, כן...סתם חלום רע.״ חייכתי אליו חיוך מזויף.
שיקרתי, לא רציתי להדאיג אותו יותר מדי בגללי.
יש לו כל כך הרבה על הראש, וזה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות לו.
ידו ליטפה את ראשי, הירח שהשקיף מהחלון הדגיש את שיערי הלבן פלטינה.
מלמעלה...למטה...״הכל יהיה בסדר, תחזרי לישון. מחר תחילת הלימודים החדשה...את צריכה לאסוף כוחות.״
״אולי אשן עוד שעה? אני מפחדת שהסיוט יחזור.״ בהיתי בו מתחננת.
״אבל אם תישני מאוחר, את תאחרי ליום הראשון שלך.״ נידנד לי, אני יודעת שאני צריכה לסדר את שעות השינה שלי...אבל זה לא קל!
״אבא, אתה המנהל, לא תוכל לוותר לי פעם אחת...?״ שאלתי בחמידות, אולי משהו בתשובתו השתנה.
״היי, אל תנצלי את זה שאביך הוא מנהל! יום מין הימים תצטרכי להסתדר לבד, בלי להישען עליי כל הזמן.״ אמר, לא מרוצה מדבריי.
״אוקיי, אוקיי, הבנתי. אחזור לישון.״ הכנסתי את גופי הקטן לתוך השמיכה שוב, ״לילה טוב.״ נשק לשיערי.
נאנחתי, ״לילה טוב.״ אמרתי, הוא יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת.
מקווה שהחלום לא יחזור שוב...
YOU ARE READING
מגע של אפלה 🌑
Vampireבין עולמות החושך והאור, נרקמת אהבה בלתי אפשרית בין ערפד רב עוצמה לאנושית יוצאת דופן. ככל שסודות עתיקים צפים על פני השטח ואיומים אפלים מתקרבים, השניים נאלצים להתמודד עם כוחות שמאיימים להפריד ביניהם ולהרוס את כל מה שהם מכירים. האם אהבתם תוכל לגבור על...
