מגע של אפלה 🌑

פרק 22

ברגע שאתם מסתכלים על האדם בו אתם אוהבים ורק חושבים עליו, הלב ממשיך לפעום בחוזקה.
האם הרגשתם את זה אי פעם...? בכל אופן, אני עוד מנסה להבין מה משמעותו עבורי.
אף פעם לא הרגשתי את ליבי דופק חזק כל כך...
גם כשהיא טובה, אך לפעמים גם מפחידה...בכל זאת כשאני רוצה לעצור את ההרגשה, אין באפשרותי להשתלט עליה...

נכנסתי הביתה, הכל היה חשוך מסביבי, כך הבנתי שאריק נמצא בבית, וישן.
ניסיתי להישאר בשקט כל הדרך לחדרי, חזרתי הביתה מאוחר...לא כמו שציפיתי ובכן לא שמתי לב לשעה.
אבל ריאן התלווה אלי כל הדרך הביתה, אז לא היה לי כלל דאגה.
התארגנתי לשינה, חשבתי כל הזמן הזה על ריאן...איך שהוא תפס אותי מתבכיינת, זה היה רגע מביך כל כך...
למה הוא היה חייב לראות אותי במצב הזה? ועוד יותר גרוע...הוא מרגיש אותי ויודע על מה אני חושבת.
זו פרטיות של אדם בסופו של דבר, אני מרגישה חשופה כל כך! מה עליי לעשות? איך לעצור את האפשרות של לחטט לי במחשבות? אולי אפסיק לחשוב יותר? אבל זה לא אפשרי...איך אדם לא יחשוב? זה בטבע שלו...
שמעתי קולות מחוץ לחלוני, קולות העץ שהושפעה מהרוח החזקה.
ניגשתי אל החלון כדי לסגור את הוילון, עיניי קלטו לפתע דמות נשענת על הנף הקרוב לחלוני.
ליבי נפל, פחד הציף אותי, מה זה!?
״זה אני, תירגעי.״ שמעתי את קולו של ריאן. 
״ריאן?״ ניסיתי לאמץ את עיניי לזהות את הדמות.
באמת זה ריאן, הוא הרגיש את הפחד שלי.
אוף, ידעתי. שום דבר לא אפשרי בלעצור את האפשרות הזאת.
פתחתי את החלון באגרסיביות מעט, ״אתה יודע שהפחדת אותי עד
מוות!?״ ריאן עצם את עיניו ונאנח. ״כן, הרגשתי.״ ענה בקרירות.
״כן, הרגשתי? זה מה שיש לך להגיד לי!? במקום להודיע לי מראש שתהיה מסביב לביתי? שלא אדאג לפחות??״ הרמתי את קולי מעט.
״את לא אמורה להרגיש שאני קרוב אלייך?״ הביט בי עם עיניו לפתע.
״מה?״ שאלתי מבולבלת, בגלל עיניו שנעצו בי.
״לא משנה, בכל אופן תודיע לי לפני...״ השפלתי את ראשי, הרגשתי מובכת להביט בו גם כן.
״טוב.״ ענה וחזר לעצום את עיניו. גופי הצטמרר, הקור בחוץ היה נורא...השלג המשיך לרדת וכיסה לא מעט מהאדמה.
״מממ, ריאן.״
״מה.״ הבטתי סביבו, הרגשתי לא נעים שהוא במצב הזה, או בכלל למה הוא לא הולך הביתה?
״אולי תיכנס ותישן בפנים, הקור בחוץ נוראי...״ אמרתי זאת בעוד פניי פונות הצידה, סירבתי להביט בו.
״זה בסדר, אני אוהב את הקור. אל תשכחי שאני ערפד, זה חלק מאיתנו.״
ענה בפשטות.
נכון, שכחתי...ערפדים באמת חיים בקור, אבל עדיין זה הרגיש נוראי להשאיר אותו ככה בחוץ. ״אז לך הביתה, למה אתה עוד כאן?״
״כדי לשמור עלייך, מה חשבת?״
נאנחתי, הוא לא יכול לשמור עלי ככה כל החיים...״אוקיי, בכל זאת...אם תרגיש צורך להיכנס, אשאיר את החלון פתוח.״ אמרתי וכך היה.
מבט אחרון ונכנסתי אל מיטתי.
לצערי לא הצלחתי להירדם, המחשבה שריאן נמצא לידי כמה מטרים...מטריף אותי.
נשכתי את שפתיי וירדתי מהמיטה בשקט, הצצתי מהחלון.
ראיתי אותו ישן לו כמו תינוק, ״הוא מתכוון לשמור עליי ככה.״ מלמלתי בצחקוק.
אך שמחתי שהוא בכל זאת מרגיש בנוח ולא סובל בחוץ, אולי במחשבה שניה להיות ערפד, זה לא תמיד רע.
״את לא נרדמת?״ קולו הפתיע אותי. ״אה, מממ...לא, אני בסדר.״
״אז למה את בוהה בי במשך כמה דקות ארוכות?״
עיניי נפקחו לרווחה, איך הוא יודע? זאת אומרת, אי אפשר שלא להיות בהלם מהיכולות שלו.
״זה סתם...רציתי לנשום אוויר, לא קשור אלייך.״ בלעתי את רוקי, הייתי חייבת להמציא משהו, אחרת באמת אחשב כמטרידנית.
הוא הביט בי לרגע. ״אני נכנס.״ הודיע וישר קפץ לתוך חדרי מהחלון.
הלכתי מעט אחורה מבהלה, לא ציפיתי שהוא יעשה זאת...
״אשן כאן.״ הצביע על אזור מסויים בחדרי.
הוא התיישב ונשען על הקיר, בעוד היה מול מיטתי, שדה הראיה היה אפשרי לשנינו ויכולנו להביט אחד בשני אם היינו רוצים.
וזה עוד יותר היה מביך, בכל אופן לי.
לקחתי שמיכה חמה מהארון וכיסיתי את ריאן בלי לשאול, הרגשתי צורך.
חזרתי למיטה במהרה, ״תודה.״ אמר.
חיוך קטן עלה לשפתיי. ״אין בעד מה.״ ומיד נרדמתי לשינה עמוקה.

****

רוח עדינה נשבה, כך העצים זזו בתנועות יחד עם כיוון הרוח...
הבטתי בשמיים, וירח מלא זוהר באור יפיפה את השמיים, המראה היה מרתק ומיוחד.
מזווית עיניי ראיתי את האדמה מכוסה בדשא ירוק, משהו זוהר.
התכופפתי, ניסיתי להבין מה אני רואה...״שרשרת...״ מלמלתי והרמתי אותה כך שאוכל לבחון מקרוב יותר.
ראיתי תליון חצי ירח תלוי עליה, בה היו יהלומים קטנים ועדינים.
״היא יפיפיה.״ חייכתי והמשכתי לבחון אותה.

****

״מילנה, קומי. ארוחת בוקר.״ שמעתי קול מציק מנדנד לי.
״עוד כמה דקות...״ ביקשתי וחיבקתי את הדובי שהיה לצידי.
״לא, עכשיו!״ הרגשתי את השמיכה עפה ממני. ״הבנתי, די! אני קמה!״ צעקתי והרמתי את גופי.
פקחתי את עיניי וראיתי את אריק מביט בי ביאוש.
כיווצתי את גבותיי מעצבים, למה הוא חייב להיות עקשן כל כך.
ראיתי את ריאן נשען על מעקה דלת החדר וחיוך קטן עלה לשפתיו.
״מה אתה...״ באתי לשאול אותו למה הוא כאן, עד שלרגע עלה בזכרוני שנשאר איתי כל הלילה.
פניי הפכו לאדומות בשניה, ״מילנה? את מרגישה טוב? למה את אדומה כל כך...״ אריק נגע במצחי. ״כ-ן, אני בסדר!״ קמתי מיד וברחתי לחדר האמבטיה.
״טוב, אנחנו מחכים לך בשולחן האוכל!״ אריק צעק ושמעתי את הדלת נטרקת.
הבנתי ששניהם עזבו ובהיתי במראה. נגעתי בלחיי, למה אני אדומה כל כך...? נתתי כאפות קטנות לפניי, הייתי חייבת להתאפס על עצמי.
אם ריאן ידע מה אני מרגישה? מה אעשה אז?? לא, אסור שזה יקרה...
אני חייבת להבין אם עצמי קודם מה אני מרגישה, לא אוכל לתת לו לגלות לפניי.
יצאתי מהחדר לעבר שולחן האוכל, התיישבתי וריאן בחן אותי לפתע. ״מה!״ הרמתי את קולי.
אבל ריאן לא ענה ורק התחיל לאכול, כך גם אריק.
האמת הרגיש לי לא נוח לשבת איתם, הרגשתי שאיני קשורה...הם רק דיברו ביניהם ורוב הפעמים יכולתי לראות שהם נזהרו במילים שלא אגלה משהו "חשאי."
זה הרגיז, אבל התעלמתי, לא הראתי להם שאני שמתי לב לכך.
בסיום הארוחה, אבא יצא לעבודה. ריאן עזב אחריו, היה גם לו כמה דברים לעשות מסתבר. אדם עסוק, אה?
עסוק בלטפל במשפחתו הערפדים.
ישבתי בסלון, בהיתי בתקרה, חשבתי על כל הסיטואציה בה הייתי ובנוסף לאיך שהרגשתי בנידון.
זה מתסכל שממשיכים להסתיר ממני דברים, כאילו אני ילדה.
עיניי נתקלו בדלת המשרד של אריק, בחנתי אותו, אולי יש שם עוד דברים חדשים שאני יכולה לגלות.
״אריק לא כאן, גם לא ריאן...״ נשכתי את שפתיי.
קמתי מהספא וצעדתי לכיוון הדלת. משום מה הרגשתי אותה קוראת לי. פתחתי אותה בעזרת המפתח שאריק תמיד מסתיר שידעתי את מקומו תמיד. אבל אריק לא ידע שאני יודעת...וכמה טוב שזה כך.
נכנסתי לחדר בזהירות, לוודא שאין משהו שיעצור אותי שוב וכל דבר אפשרי...
בחנתי את החדר, מה יכול להיות אפשרי שאבדוק קודם? איפה הוא יכול להחביא משהו סודי שלא ירצה שאגלה לגביו.
כמה דקות של חיפושים, לא מצאתי דבר, והיאוש התחיל להגיע. נשענתי על הקיר לצד תמונה עתיקה שהתייצבה בקיר הריק.
וניסיתי לחשוב מה עשיתי לא נכון, הזזתי את גופי מעט כך שבטעות התמונה התנגשה בי והתעקמה.
עמדתי מולה, ניסיתי לסדר אותה מהר, אך לפני שזה קרה בהיתי בה לרגע...משום מה משהו גרם לי להרים אותה וכך עשיתי, הקיר שהיה רגע לפני מרוהט היה חשוף בפניי.
לפתע קלטתי כספת קטנה בתוך הקיר והלם קטן תקף אותי לרגע.
הבנתי שבטוח הולך להיות כאן משהו סודי שעוד לא גיליתי.
אך איך אפתח אותה...יש סיסמא, מה הסיכויים שאצליח? לכך לי חצי שעה לחשוב על קוד או משהו שיפתח אותה.
אבל שום דבר לא עבד כשניסיתי.
זהו, אין מצב. לא אוכל למצוא את האמת בחיים!