מגע של אפלה 🌑

פרק 20

המידע שאנחנו צורכים ביום יום...הוא מאוד חשוב, אבל מה אם המידע שאתם כל כך רוצים להכיר...מפחידה ולא מציאותית!
היכולת להכחיש אותה, היא מאוד קלה...אבל לבחור ולפקוח את העיניים מולה, יכולה לשגע אתכם ואף אחד לא יבטיח שתחזרו...מה הייתם עושים, מכחישים? או משתגעים?

הסתובבתי אחורה, רק רציתי לצאת מכאן! לפתע דמות עם פנים, חשוכת עיניים הביטה בי דרך הקיר, חיוך קטן עלה לשפתיה.
הבנתי שאני נמצאת בסיוט נוסף, התכופפתי ועצמתי את עיניי בחוזקה.
רק קיוויתי שהכל יעלם ויחזור לקדמותו כמו קודם, קולות הבכי המשיכו לצאת, עד שמישהו מוכר קרא בשמי.
״מילנה! אני פה. תרגעי...״ הרגשתי זרועות תופסות בי בעדינות רבה.
״ריאן?״ שאלתי כדי להיות בטוחה. מכיוון שעיניי נשארו סגורות מהפחד לראות עוד תופעות נוראיות.
״כן, זה אני. אל תפחדי, אני שומר עלייך...״ פקחתי את עיניי, הבטתי בו כשלחיי מלאות בדמעות יבשות.
הסתכלתי מסביב, קלטתי את הזכוכיות זרוקות ברצפה. ״ריאן, א-ני לא יו-דעת איך זה קר-ה.״
״הכל בסדר, זה לא אשמתך.״ השיב בקול עדין.
קמתי מהרצפה, ״אני ממשיכה לראות סיוטים, אני כבר משתגעת!״ הרמתי את קולי ביאוש.
״מילנה, אני יכול להרגיש אותך, אל תשכחי...את חלשה, את חייבת לשתות ממה שנתתי לך, כך תרגישי טוב יותר.״  תפס בשתיי כתפיי ועיניו הביטו בעיני.
״לא! בשום אופן לא!״ עניתי, ברחתי ממנו, מבלי להסתכל אחורה...
אני יודעת שהוא רוצה לטובתי, אבל אני לא יכולה לחשוב על העובדה שאשתה דם!!
אני חייבת לעשות עם עצמי סדר, זה לא יכול להיות שזה ימשיך כך!
״מילנה!״ מישהו לפתע תפס בזרועי והסתובבתי.
״מייק!״ לא שמתי לב אפילו אליו, עיניי ראו רק מטרה אחת וזאת הספריה.
״הכל בסדר? את נראית לא טוב...דאגתי.״ שאל בהיסוס והשפלתי את מבטי הצידה.
פחדתי שהוא יראה את פניי, אני בטוח נראית זוועה...ברגע שהוא התמקד בי, הוא יתחיל לשאול שאלות כי כזה מייק.
״אני בסדר.״ זרועי השתחררה ממנו.
״את יצאת מהכיתה במהירות, אני ואמה דאגנו...יצאתי וחיפשתי אותך, לקח זמן...איפה היית?״ גבותיו התכווצו.
״סתם, הלכתי לשטוף פנים, אני פשוט קצת לא מרגישה טוב...אולי אלך הביתה.״ בלעתי את רוקי.
״אוקיי...אם תצטרכי משהו, תדעי שאני תמיד פה בשבילך.״ חיוך קטן עלה לפניו המודאגות.
״אוקיי, תודה.״ הודתי לו ומיד התהלכתי לכיוון הספריה, ראשי הסתובב רגע אחורה ומייק עדיין עמד שם, ממשיך לנעוץ בי מבט.
אני מבינה את הדאגה שלו ושל אמה, אבל אני חייבת למנוע מהם לדעת את מה שאני עוברת כרגע.
הגעתי אל ספריית בית הספר, החלטתי לחקור על הדברים, אולי הדברים ילכו לי בקלות יותר ואדע איך לנהל אותם.
נכנסתי אליה, היו כל כך הרבה ספרים מסודרים יפה במדפים לפי הסדר.
הספריה זה בין המקומות האוהבים עליי, שם אני יכולה לחלום, לדמיין, לגלות נושאים חדשים ועוד...במיוחד הריח הנדיר של הדפים כשקוראים ספר חדש, זה באמת הדבר הכי אהוב עליי!
התקדמתי אל הספרנית, רק היא תוכל לעזור לי עם המידע שאני מחפשת...
״היי, מילנה. לא ראיתי אותך הרבה זמן כאן, יחסית לאחת שהייתה באה הרבה לכאן.״ חייכה אלי.
״כן, קראו דברים מאז, יש הרבה על הראש, את יודעת ילדה מתבגרת.״ תירצתי בחיוך קטן.
״טוב, אני שמחה שהכל בסדר איתך, אז במה אני יכולה לעזור לך?״ שאלה והקלידה במחשב.
״מממ, אני מחפשת ספרים מהיסטוריית הערפדים, אל תשאלי...פשוט סתם התחלתי להתעניין בזה.״ הוספתי מיד.
״בואי נבדוק....״ בדקה דרך מחשב הספריה. ״הינה! עמדה B, מדף 5.״ . ״תודה רבה!״ הודתי לה. התקדמתי, אך עצרתי את עצמי.
״מממ, אם אבי שואל משהו, אשמח שלא תגידי שהייתי כאן.״ קוויתי שתסכים לכך, פחדתי שהוא לא יתחיל לחקור ולראות שהברזתי מהשיעורים.
״אין בעיה, כרצונך.״ ענתה והמשיכה להתעסק במחשב.
הרגשתי הקלה, אני באמת מקווה שתעמוד במילותיה, הרי כולם מכירים פה את אבי.
כל דבר שקורה איתי, הם מספרים לו...אבל על הספרנית תמיד סמכתי, היא לא כזאת.
הגעתי אל העמדה בו הספרים היו והתחלתי לחפש דברים שקשורים לתופעה שאני חווה ביום יום שלי.
אך לא מצאתי שום דבר מיוחד, רק על ההיסטוריה שהייתה אז בעבר, אבל אני לא חושבת שזה יתן לי מידע מועיל על עצמי.
מה שכן, משהו אחד תפס את עיניי, תמונה קטנה בה מצויר שרשרת ותליונה בצורת ירח מלא, שחור יפיפיה.
וברגע שהעברתי דף המשך לקרוא עליה, הוא היה קרוע...״שיט!״ למה דווקא הדף הזה חסר בספר!
הנחתי את הספר על הרצפה, אין שוב דבר שיכול לספק לי מידע אמין...
צחקוקים נשמעו ברקע, ניסיתי להבין מי מצחקק כל כך חזק בספריה שהכל שקט כאן.
עד שהקול התחזק, צחקוק עדין הגיע מתלמידה שהתקדמה לכיוון העמדה של הספרים בו הייתי.
העפתי מבט, קלטתי את התלמידה מתלהכת עם ריאן, הסתרתי את פניי מיד עם אחד הספרים.
ליבי פעם בחוזקה כשהם עמדו ממש לידי, לא אשקר...רציתי לצוטט להם ולהבין איך ריאן נשמע מאושר כל כך...? האם הם יוצאים? ריאן התאהב בה?
כאב לי מעט, העניין הזה שמישהי אחרת נמצאת לידו...אבל למה זה אמור להפריע לי?? זה לא שאנחנו זוג או שהיינו בקטע רומנטי, זה סתם דבילי מצידי להרגיש כך.
״ריאן, שמעת על הספר הזה? אומרים שיש בו הרבה מקורות מידע, מה אתה אומר, ניקח אותו?״ דפדפה בדפי הספר.
״באמת? אז ניקח אותו.״ חייך בספקנות.
איך ריאן לא שם לב אלי? בדרך כלל יש לו יכולת לזהות מי נמצא בקירבתו... או שאולי הוא כן יודע שאני לידם, אבל לא אכפת לו מכך...?
״מילנה?״ שמעתי קול קורא בשמי. ״זה לא הזמן!!״ לחשתי מתוסכלת.
הספרנית המשיכה לקרוא בשמי.
אוף, איך הדברים באים בזמנים הכי לא טובים...״מילנה!!״ קמתי מהרצפה ביאוש.
ריאן והבחורה קלטו אותי מביטה בהם לרגע, ״מה!??״ השבתי לסופרת.
״מצאת את מה שחיפשת על הערפדים?״ שאלה בחיוך.
רציני? היא באה אלי בשביל לשאול אותי רק על זה? עכשיו ריאן ראה אותי...
״מה? ערפדים...אני לא יודעת על מה את מדברת.״ בלעתי את רוקי, זה יהיה מוזר אם ריאן ישמע שבאמת חיפשתי עליהם מידע, הרגיש לי לא נוח.
״מה זאת אומרת, לא חיפשת ספר על נושא ערפדים?״ הדגישה בבילבול.
ריאן וחברתו הביטו בי, נשכתי את שפתיי. ״לא, לא, לא, דיברתי על עגבניה לבישול...רציתי לדעת איפה אפשר למצוא עגבניות טובות לפסטה ברוטב אדום!״ צחקקתי בקול ומשכתי אותה איתי מחוץ לאיזור של המדפים.
״אהה, זה!! אני יכולה לעזור לך אפילו בלי ספר, לא ידעת? אני בשלנית טובה.״ השיבה בהתלהבות. אוף, כמה היא מדברת!! היא הייתה חייבת להופיע דווקא מולם?? ״כן, כן, בטח. אשמח לדעת מתכון טוב.״ עניתי והסתכלתי לצדדים, לראות אם לא פיספסתי אותם...
״טוב אז ככה, קחי דף ועט ותרשמי כל מה שאומר לך...״ הנהנתי, אך לא באמת הקשבתי לה והמשכתי לבחון את הסביבה.
״אז ככה, את צריכה להכניס...״ התחלתי לרשום את כל המתכון שדקלמה לי, בזמן הזה ראיתי את ריאן עם הבחורה יוצאים מהספרייה, רציתי לרדוף אחריהם...אבל הייתי תקועה מול הספרנית.
יופי, מה עכשיו?