מגע של אפלה 🌑

פרק 7

בילבול, כל החיים להיות מבולבל ממשהו שעד עכשיו אתה מנסה לחפש ולהבין, זה לא כזה כיף.
הרגשת הריקנות, שחסר לך משהו ורק אחרי פיתרון הבעיה תמצא את התשובה ואינך תהיה מבולבל עוד...
מרוב המחשבה על כך שאתה רוצה להפסיק להרגיש כך, כבר לא אכפת לך מהפחד, אלה רק למצוא את הדרך שתפנה אותך לנכון.
והוא, והוא...פשוט בילבל אותי עם מבטו.
ערפד לא אמור לגרום לאדם להרגיש כעס, או פחד...?
ריאן לא אראה את זה, ההפך...זה הרגיש כאילו אני מול בן אנוש, אם משווים אותו לאחרים.
״אתה שמעת אותי אומרת לך להתקרב?״ שאלתי בקול אדיש ומעט עצבני.
״אני שומע, מה שאני רוצה לשמוע. ואת, היית צריכה להקשיב לי כשאמרתי לך לא להיכנס לכאן.״ עיניו בהו בעיניי כמה דקות, השקט בנינו הרגיש מביך מהצד שלי כביכול...אבל מהצד שלו, הוא יכל להישאר ככה שעות.
״היי!! מה אתה מנסה לעשות בדיוק? תשחרר אותי!״ דחפתי אותו קלות ממני.
״לא החזקתי אותך.״ חייך חיוך קטן.
״תשכח מזה, פשוט תסביר לי מה לעזעאל קורה במקום הזה? ואיך אבא שלי קשור לעניין הזה?!״ הסתובבתי מסביב לחדר מתוסכלת.
אבי בטוח מכיר את ריאן, אם יש לו את כל ההיסטוריה שלהם במשרד הפרטי שלו.
״אביך...? אני רואה שקלטת מהר את הדברים.״ צחקק והתיישב בכיסאו שהיה צמוד לשולחן מעץ.
״הינה, תראה!״ משכתי את הדף מכיסי וזרקתי אותו בכוח על השולחן.
״אהה...אני רואה שהוא עשה די חקר רציני לגבינו.״ הביט בדף לשניה וחזר אלי.
״חקר? אז הוא יודע עליכם די הרבה ואיך זה קשור אליו כל הסיפור הזה??״ שאלתי כל כך הרבה, אבל הייתי חייבת לקבל תשובות.
ריאן היה כל כך אדיש, זה שיגע אותי לגמרי!
דפיקה בדלת נשמע מבחוץ, ריאן רק הביט בדלת והיא נפתחה לרווחה.
״אדון ריאן, סבא של ג׳ק בא לבקר אותו והוא על הדרך ביקש לברך אותך.״ ערפד זר עמד מחוץ לדלת, ראשו מורכן כלפי מטה.
לפתע קלט אותי, עיניו נפקחו בשניה לרווחה. ״בת אדם!״ מלמל כעובדה.
״אני שניה מגיע.״ הודיע ריאן והדלת נסגרה.
הוא קם מכיסאו ופנה אלי באיוש, ״אני שניה בא, שלא תעזי לברוח מכאן. זה מסוכן.״ ביקש ויצא מיד מהדלת וסגר אחריו.
פי התעקם מעצבים, שוב הוא ברח! ״מסוכן בתחת שלי!״ מי הוא שיגיד לי מה לעשות?!
בחנתי שוב את המשרד, לא היה שום דבר מעניין בפנים, חוץ מכמה ספרים של היסטוריה.
אבל כלל לא היה מעניין, לא יכולתי לחכות עוד, התקרבתי אל הדלת ופתחתי אותה באיטיות...
שמעתי קולות של אנשים למטה, אני אפילו לא יודעת אם לקרוא אותם בתור אנשים או ערפדים, אוף!
בחנתי את המסדרון הארוך, הוא היה ריק מערפד וזאת הייתה ההזדמנות שלי לברוח מהמקום הנוראי הזה.
התקדמתי בשקט, למרות שאני בספק שישמעו אותי אם כל הרעש החזק הזה.
לצד המסדרון ראיתי מרפסת קטנה הצופה לקומה הראשונה, החלטתי להציץ מעט מסקרנות.
התכופפתי כמה שיכולתי, כדי לא לבלוט בטעות מלמעלה וראיתי את המסיבה הגדולה.
היו שם כל כך הרבה ערפדים, אפילו...מפורסמים מוכרים.
״אני בשוק, איך?!״
עיניי חיפשו אחר ריאן, תפסתי אותו עומד ומדבר עם ערפד מבוגר שיחה די ארוכה...
לצד הסבא, עמדה לה מישהי די יפיפיה...אולי אפילו דוגמנית.
איך ערפדים יכולים להיות כל כך יפים?
חיוכה הביישן הביט בריאן בערצה, הסבא לפתע קירב אותה יותר וריאן הושיט לה את ידו בחיוך עדין.
עיניי התמקדו במתרחש, הם לחצו את ידיים אחת לשניה והתנתקו לאחר מספר שניות.
ניסיתי לשמוע את השיחה, למרות שזה היה כמעט ובלתי אפשרי...אך הצלחתי במעט.
״תכיר זאת ג׳ניפר, הערפדית הכי יפה מכל הערפדים!״ הסבא הרים את קולו בגאווה. ״חשבתי אולי תרצה להכיר אותה יותר לעומק, מה אתה אומר?!״
״כבוד הוא לי הזכות להכיר אותך, ג׳ניפר.״ פנה אליה בחיוך. ״אבל אני כרגע בעומס רב מכדי להכיר בת זוג.״ כד קידה מנימוס.
״ריאן! תחשוב טוב, אל תשלול ישר, היא באה ממשפחה מאוד עמידה. ואתה כטהור דם, צריך להיות במעמד הכי גבוה.״ הסבא התאכזב וציפה לחיוביות ממנו.
קימטתי את מצחי, לא יודעת למה, אבל הרגשתי סקרנית כל כך מתשובתו. 
ראשו הסתובב מעט הצידה ועיניו התנגשו בשלי, שיט! הוא תפס אותי.
בלעתי רוק, התכופפתי, התחלתי לזחול חזרה אל המשרד, בו התנחלתי קודם.
איך הוא תפס אותי?! הגעתי אל הדלת ופתחתי את הידית בשקט...
לפתע הרגשתי יד קרה כקרח תופסת בי בחוזקה, ״בת אדם!״ הרים את קולו וצחקק.
״היי!!! עזוב אותי!!!״ צרחתי בפחד, אך הוא לא הרפה ממני.
עיניי הביטו בערפד, הוא מוכר לי...זה אותו אחד שדפק במשרד קודם לכן.
״בת אדם, איך את מעזה להיכנס למשרדו של אדון ריאן!״ משך את זרועי בכוח.
למרות התנגדותי, הרגשתי את גופי נגרר יחד איתו. ״אייי, היד שלי נתלשת, תשחרר אותי בבקשה!!״ התחננתי בבכי רב.
לאחר מספר שניות הרגשתי את גופי נזרק על רצפת פרקט, טריקת דלת נשמע בחוזקה
״הריח המתוק הזה...זה מדהים!״ שיניו החדות יצאו מחוץ לשפתיו.
ניסיתי להקים את עצמי בכוח, אבל הייתי חלשה כל כך...
שוב אני מותקפת על ידי ערפד! והכל בגלל הרשלנות שלי!
״בבקשה, תשחרר אותי...״ כבר לא הרגשתי את גופי.
״כמובן שאשחרר אותך ילדונת, אני בחיים לא אעשה משהו נגד רצונו של האישה, אבל קודם לכן אני ארצה לבקש טובה ממך.״ התקרב והתכופף אלי במלואה התשוקה.
פניו כיוונו לצווארי הקטן, אפו התחיל לרחרח אותו בהתענגות רבה. ״אני הולך להיות חזק הרבה יותר מטהור הדם!!״ צחקק, הרגשתי דקירה חזקה בעורי, צרחתי מכאב, ההרגשה של זרימת הדם היוצאת מגופי חילחל בי נורא.
הערפד שתה את דמי במהירות, הרגשתי כבר את גופי נחלש יותר ויותר.
״ריאן...״ מלמלתי לעזרה, לאחר מספר שניות רוח חזקה נשבה דרך החלון בחוזקה.
הערפד הרפה ממני, הביט בחלון הפתוח, הוא ניגב את שפתיו במהרה וברח כאילו אינו היה.
ניסיתי להבין מה קרה פה הרגע, אך ראיתי מטושטש לגמרי, גם אם ניסיתי להתאמץ.
עיניי נעצמו וכבר לא ראיתי אור מסביבי...

פקחתי את עיניי וגופי התרומם בשניות, בחנתי את האזור וראיתי ספה ובה אני מתיישבת עליה.
איך הגעתי לכאן, מה קורה כאן??
״התעוררת?״ בהלה היכה בי לרגע, הסתובבתי מהר אחורה וקלטתי את ריאן מתיישב על כורסה גדולה שהתייצבה לידי, ידיו היו משולבות אחת בשניה.
והסבלנות שהתפרצה מפניו היו שקופות לגמרי, בחיים שלי לא ראיתי אדם כל כך אדיש, אני גם לא יודעת למה, אבל זה מעצבן אותי!
״את חיה?״ שאל, כשהביט בי בחיוך קטן.
״אתה יודע, במחשבה שניה אחרי שראיתי אותך, אני חושבת שאחזור לישון!״ עניתי וגלגלתי את עיניי, בלי בושה.
״אני לא ממליץ לך, בתור ערפד שנמצא לידך, לא נראה לי שתצליחי לישון עכשיו.״ צחקק, קם והתיישב לידי. ״אני מרגיש את הפחד שלך.״ עיניו בחנו את פניי.
״מה אתה מנסה לעשות, לקרוא את המחשבות שלי או את הרגשות?? זה נגד החוקים, זה פרטיות שלי!״ הרמתי את קולי ותפסתי את ראשי משני הצדדים. ״אני לא חושב שזה יעזור לך...״
עצמתי את עיניי בחוזקה, אולי משהו השתנה, אך אני מנחשת שזה לא בהכרח פעל.
״טוב, הבנתי! נכנעתי.״