מגע של אפלה 🌑

פרק 29

לחיות בין שני עולמות, זה לאבד את עצמך.
אף אחד לא יבטיח שתישאר שפוי בדעתך, זה הולך ונהיה גרוע מכך...לא תוכל להציל את עצמך.
אני לקחתי את הסיכון, האפשרות שלעולם לא אחזור להיות מי שהייתי.
על מנת להציל חיים אחרים, בחרתי בעולם שאינו שלי.
וגם שם אין אבטחה חד משמעית שהדברים ילכו לפי רצוני...
ופה לקחתי את הסיכון.

שלושה ימים עברו, לא ראיתי את ריאן...הוא פשוט נעלם מאז הריב.
ניסיתי לחפש אותו, כל כך התחרטתי על אותם המילים אז, המריבה...שום דבר משם לא היה בסדר.
אבל אי אפשר לדבר עם מישהו שאינו נמצא...הוא בטח כועס עליי ואני יכולה להבין מאיפה התסכול מגיע, אבל הוא חייב גם להבין מה אני מרגישה ועוברת.
לא יכולתי לשתוק עוד, לחכות שמשהו יזוז עבורי, לכן הלכתי ליער.
היער שבו פגשתי לראשונה את הערפד המאיים.
אני פוחדת, לא אשקר, אבל אם יש אפשרות למצוא דרך להציל את מייק, אעשה זאת בכל מחיר!
נשענתי על ענף, השעה הייתה כבר מאוחרת והעצים הסתירו את הכוכבים.
לא ידעתי איך למצוא אותו, או איך לקרוא בשמו, כי איני ידעתי מה שמו...הזקן הזה לא טרח לנסות להציג את עצמו כמו שצריך.
הבטתי בשעון השעה הייתה רבע לאחת עשרה בלילה. אולי הגיע הזמן שאלך הביתה, כבר נהיה מאוחר.
״אשוב בקרוב, מקווה שתופיע בפניי פעם הבאה.״ מלמלתי לאוויר והתקדמתי בשביל הרחב לעבר היציאה.
רוח חזקה העיפה כמעט את גופי אחורה, חסמתי את פניי בעזרת זרועותיי, הרוח הזאת לא הייתה רגילה, ידעתי שמישהו נמצא כאן.
אתה.
עיניי הביטו בדמות הנמצאת כמה סנטימטרים ממני, חיוכו היה רחב ומתרגש.
לרגע רציתי לברוח, שאלתי את עצמי כמה פעמים למה אני פה, אבל תמיד יש לי את הדחף הזה כשאני נזכרת במייק.
״החלטה נבונה.״ אמר והתקדם אלי באיטיות. ״אתה באמת תוכל להציל את מייק?״ שאלתי שוב לוודא ששמעתי נכון מהפעם הקודמת.
״ברור יקירתי, אציל אותו כך שאינו יסבול עוד.״ השיב בצחקוק קטן.
בלעתי את רוקי, אני לא רוצה לסמוך עליו, אבל אני חייבת, רק כך אולי יש סיכויי...
״אבל חבל לנהל את הדיון בקור שכזה...״ אמר והביט מסביב.
״אה?״ שאלתי מבולבלת.
לפתע הוא תפס בידיי, ראשי נאבד לרגע אחרי שהוא משך אותנו לתוך שער שנפתח לרווחה.
עיניי נפקחו, ירח גדול וזוהר היה לנגד עיניי. ״ארמון?״ שאלתי מבולבלת.
״איפה אנחנו!?״ בחנתי את הסביבה, ארמון גדול התייצב בפניי.
מסביבי היה דשא ירוק ומלא פרחים יפיפיים, אני נמצאת באגדות?
״תכירי, זו ממלכת הערפדים! והממלכה הזאת שייכת לך, נסיכה.״
״נסיכה? תפסיק לקרוא לי ככה! ולמה אני פה!?״ תקפתי אותו מיד בזעם.
״את רוצה להציל את מייק?״ שאל בחיוך והמשיך לבחון את המקום בחיוך רחב.
״ואיך זה קשור לכאן!?״ כיווצתי את גבותיי. ״את מילנה, מיועדת למקום הזה! נסיכת הערפדים, תאורת הדם החזק, רק את תצליחי להגשים לכל הערפדים את יכולתם.״ הרים את ידיו לצדדים בהתרגשות.
״מה? אני לא יודעת על מה אתה מדבר, אני כאן אך ורק כדי להציל את מייק ואתה הבטחת זאת, לכן בוא נתקדם עם התהליך כבר, כדי שאוכל לחזור הביתה.״ אמרתי בעצבים, אני לא יודעת מאיפה הוא הביא את השטויות האלה, אבל אותי זה לא מעניין, לא עד שאציל אותו.
״מה שמך אגב? לא שאכפת לי אבל לפחות שאדע איך לקרוא לך.״ שיניתי נושא מיד.
״קוראים לי ביל, אבל את לא צריכה להכיר אותי כמו שאת צריכה להכיר את המלך שלנו.״
״מלך?״ צחקקתי.
יש פה עוד מלך!? נו באמת, מה אני נחתתי באגדות? לא דמיינתי?
״אין לי סיבה להכיר את המלך שלכם או משזה לא יהיה, אני רוצה שתעזור לי כמו שהבטחת.״ חזרתי שוב אל הנושא.
״נכון, זאת הדרך, המלך יעזור לך...ואת תביא לו את השרשרת כמובן כמו שסיכמנו.״ השיב והתחיל ללכת בזמן שאני בעקבותיו.
״חשבתי שאתה זה שרצה את השרשרת.״ הייתי מבולבלת מתגובתו.
״אני אוהב, אבל המלך אוהב יותר, אני מכיר את הטעם היוצא דופן שלו.״
לקחתי אנחה. ״אוקיי, שיהיה.״
כל הדרך בהיתי במקום הגדול, הארמון היה כל כך יפיפיה ומושקע, מי היה מאמין שהגיע למקום כזה...
לפני שנכנסו אל הארמון, בילי הציג כרטיס אדום אל השומרים, שיערתי שזוהי סוג של תעודה מזהה אצליהם.
״כן, זאת באמת תעודה מזהה שלנו.״ ביל כנראה קרא את מחשבותיי.
״תפסיק לקרוא אותי!״ גערתי בו מיד.
הוא לא ענה והמשיך להתקדם, ההליכה הייתה ארוכה, במיוחד בתוך הארמון שכל שביל לוקח למקום אחר...
העיצוב היה פשוט, אך יפיפיה, הדגישו בעיקר את הצבע הזהוב.

עלינו לקומה השלישית, ביל המשיך בעוד אני בעקבותיו ממשיכה לבחון את היופי המרהיב, אבל גופי נתקע בגבו לפתע. ״הגענו.״ אמר, שיפשפתי את אפי הפגוע ובהיתי בדלת גדולה ורחבה.
יהלומים אדומים קישטו את צדדיה, זה בטח יקר...
״תיכנסי, הוד מלכותו מחכה לך.״ אמר והלך אחורה. בהיתי בביל לרגע ובלעתי את רוקי, אם זה המלך, אני הולכת להיפגש עם ערפד חזק...
לקחתי נשימה עמוקה, פתחתי את הדלת באיטיות ונכנסתי בשקט.
החדר היה אולם גדול ורחב, כיסא המלך התייצב באמצע ובו המלך כמובן...
״מילנה יקירה, הגעת סוף, סוף.״ מילותיו הראשונות העבירו בי צמרמורת, מאיפה הוא מכיר אותי כל כך טוב?
בחנתי אותו לרגע, עיניו החומות היו גדולות כל כך, הזקן הלבן הדגיש את גילו המבוגר וכמו בכל האגדות חייב שלמלך יהיה כרס חמוד ובאמת כך היה. זה נובע מחיים מאושרים ואוכל טוב.
״ה- היי...הוד מל-כותו.״ גמגמתי מעט, לא ידעתי כל כך איך לפנות אליו.
נזכרתי שאיני מוגנת כאן, אני לא יכולה לסמוך על אף אחד ובמיוחד לא על מלך שאני לא מכירה.
״אל תחששי, תהיי את. יש לנו הרבה לדבר.״ חייך חיוך עדין בפניי.
לא אשקר שזה לא הרגיע אותי מעט, אבל אני חייבת להישאר ערנית.
״אוקיי, תודה שקיבלת אותי.״ חייכתי חזרה.
״למען האמת, הגעתי לכאן כדי לפתור בעיה אחת, אחרי זה לא אחזור לכאן יותר.״ הדגשתי בעדינות, כדי להעביר את המצב.
״כך או כך אעזור לך יקירתי, אבל תדעי שזאת הממלכה שבה את מיועדת להישאר והייתי רוצה שתישארי כאן זמן מה, עד שנפתור את הבעיה וגם את תרגישי קצת את המקום, מי יודע...אולי תתחברי.״ קם על רגליו, כשידיו מאחוריי גבו.
״מממ, תודה על העזרה, אבל לא אוכל להבטיח שאשאר כאן, המקום שלי נמצא בביתי עם משפחתי.״ הסברתי במפורט יותר.
המלך מעט התקדם אלי, ״לא אכריח אותך, תרגישי בנוח. אולי אם נתחיל בצעד הראשון, פחות תרגישי מתוחה.״ הושיט יד לעברי.
עיניו גללו על צווארי, מיד הבנתי שמדובר בשרשרת הירח שלי, ״אוקיי.״ מלמלתי.
שחררתי אותה ממני והנחתי אותה בכף ידו, קצת מבאס לתת שרשרת כזו יפה, במיוחד הפחד שאולי היא חשובה כל כך לאריק...אבל אין לי ברירה, אני בטוחה שהוא יבין אותי.
צחקוק קל יצא מהמלך. ״מעולה, עכשיו אעזור לך עם חברך הטוב.״ אמר ושב אל כיסאו.
״תודה, הוד מלכותך.״ הודתי בכבוד. ״בינתיים תישארי פה למספר ימים עד שהמצב יתוקן.״ אמר בחיוך עדין.
היה לי חשש לרגע, והרגשתי דחף לסרב להיות כאן עוד. אבל פחדתי, אם אגרום לו להתרגז, אולי הוא לא יעזור לי...אני חייבת לגרום לו להרגיש בנוח איתי.
״תודה על האירוח, תעדכן אותי כשהמצב יסתדר.״ עניתי וקדתי קידה קטנה.
הסתובבתי ויצאתי מהדלת, נשימה קלה יצאה מגופי לאחר שסגרתי אותה.
זהו, מילנה. עשית זאת. עכשיו הכל הסתדר. רק נשאר לחכות...