"לא להאמין! עוד מעט יהיה לך יום הולדת 20 ותוכלי להפוך לאמא!" אחותי אֶרְנוּסַה אומרת בהתלהבות.
"אם לומר את האמת... אני לא ממהרת כל כך להיות אמא..." אני עונה, ממלמלת.
"אל תהיי כזו! מניסיון, אימהות היא דבר נהדר!" היא מנענעת בחוזקה בזנבה, עושה בועות מכל עבר. "את ראית כבר את הבת המקסימה שלי, נכון?"
"שמעתי אותך מתלהבת עליה יותר משראיתי אותה..." אני נאנחת.
"דגדגה קטנה ששוחה אחרייך לכל מקום..."
"חוץ מהפעמים שאת איתי..."
"אני הייתי רוצה שתהיה איתי כל הזמן... אבל היא צריכה גם להכיר בנות אחרות בגילה, עם כמה שזה מצער."
"מעניין איך זה... איך זה היה אם היה לי בן ים...?" אני אומרת בקול רם מדי.
"בן? מה זה אומר בכלל?"
"את יודעת, אהה.. כמו... יושבי האדמה שבנות הים מביאות כל פעם ו... הם די שונים, ולא רק בקטע של הסנפיר."
"בשביל מה לעזאזל את צריכה דבר כזה? שהגלים יעזרו."
"אולי זה יהפוך את כל הסיפור לקל יותר."
"חומד שלי, את לא צריכה כאלה," היא מזעיפה את מבטה.
ארנוסה לא שונה מרב בנות הים. השמועות אומרות שקוראים לנו על האדמה בתולות ים אבל אנחנו ממש לא כאלה. טוב, לפחות לא לנצח. במשך שנים, בירחים מלאים, בנות ים משתמשות בקולן הענוג לפתות יושבי אדמה עם שיער על הפנים במטרה להפרות את עצמן. גם אם זה אומר שיושבי האדמה האלה כבר... לא יראו את אור היום יותר. סבתא שלנו סיפרה באחת הפעמים שעל אחת הספינות היה יושב אדמה שאילולא הרגליים, דמה יותר לבנות הים מאשר ליושבי האדמה האחרים. לכן, היא החליטה שהיא בת אדמה וכל השאר הם... בני אדמה, אני מניחה.
"בכל אופן... יש לי ילדה שמחכה לי... שלום!" היא שוחה כאילו היא בורחת מטורף. היא בהחלט אמא משוגעת.
כל הדיבורים האלה עשו אותי רעבה. אני מחליטה לצוד כמה דגיגים קטנטנים ולקנח באצות. מעניין מה בנות האדמה אוכלות? ידוע לי שהיו יושבי אדמה שבאו במן... איך להסביר? מן... דבר שמרים אותם מעל המים ו... הם יכולים לצוף! טוב, לא באמת לצוף, אבל הם מצליחים לשמור על הרגליים יבשות באמצעות הדבר העניק הזה. לרב אותם אנחנו מוצאים אותם על הכלים הגדולים האלה. אחותי לקחה אותי פעם למבצע פיריון. לא עליתי מעל פני המים, אבל... ראיתי איך... מורידים אותם למים... והם נהיו כחולים, לא נשמו עד ש... בואו נגיד שהם הפכו למאכל הדגים.
האופן בו הן השתמשו בהם ו... זרקו אותם כאילו... אין להם לב או משפחה והורים! בטוח היו להם. גם להם בטח היו ילדים קטנים שמחכים להם בבית.
"מדברים אלייך!" מפתיע אותי קול פתאום.
"הו, נֶביוֹרִי!" אני מחייכת אליה.
YOU ARE READING
סיפורים קצרים
Short Storyלא יהיו פה מיליון סיפורים, אבל... יהיו כמה. כולם בני פרק אחד. אלא אם יקרה נס פתאום. סיפור חדש בתחתית. מקום 1 תחת "שונות" ו"וואןשוט" מקום 3 תחת "סיפוריםקצרים" מקום 6 תחת "קצר"
