אהבתי השטנית

20 4 1
                                    

הסיפור לגילאי 14 ומעלה

(טריגר: פגיעה עצמית)

ככל שחשבתי עליה יותר, כך אני הוספתי להתגעגע אליה. גם כשהיא לא הייתה לידי, יכולתי לראות אותה. אך כשהיא הייתה שם... הו, זה תמיד היה יותר מושלם מהדמיון הכי פרוע שלי. ושם היא הייתה, בביתי, כוס יין בידה.

"מורגן, מה את עושה כאן, יקירתי?"

"השותף האידיוט שלך שוב מאחר..." היא הזיזה את הכוס שלה במעגלים "אכפת לך לארח לי חברה, חומד?"

"כמובן," התיישבתי מולה בצידו השני של השולחן בלי לחשוב פעמיים "איך היה היום שלך?"

"רגיל ככל שהוא יכול להיות. גברים עוברים לידי ומביטים בחזה שלי במקום בעיניים שלי. זה לא מאוד מנמוס מצידם. הם צריכים להיות אנשי עסקים רציניים, אבל הם סתם חזירים."

אני תוהה איך אני נראה באותו רגע. לעזאזל, אני ניסיתי להסיט את עיניי משפתיה האדומות.

"אל תדאג, אני רגילה לזה. כשזה מישהו כמוך, זה אפילו מחמיא."

מחמיא, היא אמרה? אני מחמיא לה? הבטתי אל השולחן, היא לא יכלה לראות אותי כך.

"אתה כזה חמוד כשאתה מובך," היא אחזה בסנטרי "אבל אני מעדיפה שאנשים יסתכלו עליי. וכבר הסתכלת על העיניים שלי, למה להפנות מבט עכשיו?"

"העיניים שלה... טוב, העיניים שלי היו יפהפיות, ידעתי שכדאי שאתמקד בהן. עיניה החומות הגדולות עם שיער כמעט בצבע ברונזה. לו השטן היה נקבה, היא ודאי הייתה נראית כך. יפה, מפתה עם עיניים שאפשר לטבוע בהן. ואני הייתי נכנע ברצון.

"אתה יודע," היא השאירה את הכוס על השולחן ועומדת "מעולם לא שמתי לב כמה טעים אתה נראה."

היא התקרבה אליי, שיערה מלטפת באיטיות את שערי. לפני שהבנתי מה קורה, היא ישבה על ברכיי. לעזאזל, כמה שהיא כבדה...

לאחר מכן, התעוררתי. על הברכיים שלי היה לא אחד מאשר שותפי לדירה, דניאל.

"אתה מתכוון להתעורר בקרוב?"

"רד ממני," דחפתי אותו ממני.

"אני מתחתן, גבר, ואתה השושבין שלי! אין לנו את כל היום!"

כמובן שזה היה רק חלום. מה עוד זה יכול היה להיות? היא אוהבת את דניאל, את הבחור הגבוה והנאה למראה עם השיער השחור והעיניים הירוקות. בטח שלא גוץ כמוני.

אך החבר הכי טוב שלי נועד להתחתן עם האישה שאני אוהב. זה סיוט, לא כן? ידעתי שאחרי היום, הוא יעזור הרחק והיא איתו. כל שייזכר הוא דמותה הדהויה בזיכרון.

טוב, אתם יודעים איך יום חתונה נראה, לא? רצים לפה, רצים לשם... אם זו לא הייתה כל אישה אחרת... אם זה לא היה כל גבר אחר, הייתי יכול לשמוח יותר. אבל לא עבור שניהם. וכמה רע אני מרגיש לגבי זה.

סיפורים קצריםWhere stories live. Discover now