(גמור)✔️ THE OCEAN EYE/עין האוקיינוס

𝕮𝖍𝖆𝖕𝖙𝖊𝖗 𝖙𝖊𝖓♕︎

האמת גם הפעם אין לי משהו טוב לומר, תודה לקוראים שלי שממשיכים לקרוא כל פרק וגם להגיב♥ 

אתם מכניסים בי מלא רצון להמשיך גם אם הסיפור לא מתפרסם! מקווה שתהנו מהפרק ומהשיר💓

㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎㋛︎

נ.מ שאנון

קמתי בבוקר, התלבשתי בבגדים נוחים יחסית כי היום יש לי יום ארוך, אני הולכת עם אמיליה לניתוח של סאם ואחר כך אני נשארת לישון אצלה להשגיח על אחיה איתה יחד.

מוחי הציק לי, הרגשתי רע עם עצמי, הרגשתי שמצד אחד אני צריכה בגדים נוחים- ליום הזה, מצד שני אני אהיה מלא זמן עם סאם, סאם! אני רוצה להיראות טוב... אבל את מי אני מנסה להרשים? גם ככה הוא לא מביע בי שום עניין, וזה קראש שיעבור לי.

הגעתי לבית ספר, היה יום קצת ארוך אבל נחמד, בסוף היום פגשתי את אמיליה בשער בית ספר ונסענו לאסוף את סאם מהבית לרופא השיניים, הוא נכנס למכונית מאחור, הסתובבתי אליו "היי סאם" אמרתי עם חיוך אמיתי, והוא הנהן אליי, הוא יכול לא לענות לי, הזכרתי לעצמי, ואז בכלל הבנתי- כואב לו ויש לו את כל התירוצים בעולם לא להתייחס אליי כרגע, ובכל זאת הוא עדיין שם לב אליי ומתייחס אליי.

הסתובבתי חזרה לשבת במושב וחייכתי לעצמי בהנאה, שותה כל טיפת צומת לב שהוא ייתן לי, אוקיי אולי לא רק קראש... אמיליה נתנה לי מכה ביד שאומרת חד משמעית- תתעוררי לחיים!! וכשסובבתי את ראשי אליה היא קרצה אליי, ואני נענעתי את ראשי במבוכה וצחקקתי.

הגענו לרופא השיניים והתיישבנו בחדר המתנה עד שהרופא יסביר לסאם כל מה שהוא צריך לדעת. ואז הרופא הכניס אותנו לשיחה מנחה לפני הניתוח עד שיכינו את סאם. "הוא יאמר המון שטויות, הכל יהיה אמת. אבל, ואבל גדול! זה לא דברים שהוא בהכרח רוצה שמישהי מכן תדע, הוא לא אומר את זה כי הוא רוצה, תשתדלו לא להזכיר לו אם הוא אומר דברים רעים" הסביר הרופא, והושיט לאמיליה קופסאות עם תרופות, "כתוב על הקופסא את השעות והזמנים שצריך לתת לו כל כדור, זה חשוב מאוד!" הנהנו אליו וסאם בדיוק נכנס מוכן לניתוח, בהיתי בו.

החלוק ישב עליו והוא היה נראה לי כמו אל יווני, אני חושבת שהזלתי שם ריר לרגע. החלוק היה בצבע כחול שהדגיש את עיניו הכחולות ושוב רציתי לטבוע בתוכן, ראו את השרירים שלו מהחלוק ו.. אני מודה שלא יכולתי להפסיק לבהות אפילו לרגע, כמו שאמרתי-אל יווני!

פתאום הרגשתי מכה מאחורי הראש והבנתי שאמיליה מדברת אליי, "קומי!! יוצאים לחדר המתנה, ודי לרייר פה זה אח שלי" אמרה וקרצה לסאם, זווית הפה שלו התעקמה והיה נראה שהוא מתאפק לא לצחוק, הרגשתי את לחיי מאדימות. קמתי, "בהצלחה!" אמרנו אני ואמיליה יחד לסאם ויצאנו מהחדר.