טוב אז מעכשיו לא יהיה הערות בפרקים עד הפרק בכמעט אחרון... מוזמנים/ות לשאול כל שאלה העולה בראשכם/ן♥
כרגיל וימשיך גם אחר כך יהיה שירים בכל פרק, ממליצה לשמוע, חלק מהחוויה:)
✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰
נ.מ סאם
במשך כל השבוע האחרון נשארתי בבית, וכל יום אחרי הלימודים שאנון חזרה הביתה עם אמיליה ובאה להעביר לי את הזמן ואת האמת? גם את הכאב. שאנון הסתכלה עליי עם העיניים היפות שלה ואני פשוט לא הרגשתי את הכאב יותר. אמיליה, שבאמת אני לא יכול לומר כמה אני מודה לה, נתנה לי ולשאנון להיות לבד, לחזק את הקשר בינינו.
ישבנו ודיברנו כל הזמן, גיליתי עליה הרבה על העבר שלה. על כך שבמשך כל בית הספר התעללו בה, היא סיפרה לי שביום האחרון, שהיא נשברה סופית והחליטה לעבור בית ספר קרה משהו קשוח, מה שבלילה אחרי הניתוח שיניים שלי היא לא יכלה לספר בהתחלה. אבל עכשיו התקדמנו, הרגשתי שהיא מרגישה פתוחה איתי יותר, גם אם לא לגמרי עד הסוף אבל לאט לאט, כל דבר שהיא מספרת לי משמח אותי, לדעת עליה. והיא סיפרה לי- באותו היום ניסו להטביע אותה בבריכת בית הספר, ומאז היא לא יכולה להיכנס לבריכות.
הבנתי אותה, לגמרי הבנתי אותה אבל היא חייבת להתגבר על זה כדי שהיא תרגיש יותר טוב. לכן, הבטחתי לה, שברגע שאני ארגיש יותר טוב אני אעזור לה להתגבר על הפחד הזה, שאני אהיה שם בשבילה. הרי אם יש לי כבר מלא ניסיון עם בריכות, לפחות אני אנצל את זה למען מי שאני אוהב.
אבל למרות כל מה שהיא סיפרה לי הרגשתי שיש עוד הרבה שהיא לא מספרת לי. דברים שלא קשורים לבית הספר בלבד, אבל לא רציתי לדחוק בה לכן נתתי לזה זמן, כמו שהיא בסוף סיפרה לי על העניין בבריכה, היא תספר לי גם על זה כשיגיע הזמן.
היום, זה היום הראשון שלי בבית ספר אחרי הניתוח, ובאופן אירוני דווקא היום יש לי תחרות ספורט, יש תחרות בתי ספר, כמו אולימפיאדה של בתי הספר. היה לי פחד שלא אספיק להשתתף, שיכאב לי למרות שהרופא אמר שזה אמור לעבור עד אז והכל בטוח. אבל האמת כבר לא כואב לי, והספקתי אתמול להיפגש עם המאמן בערב שיראה שאני מסוגל להתחרות למרות ההפסקה שלי מהאימונים בעקבות הניתוח.
ארזתי לי כמה בגדי ספורט להחלפה, את בגד הים שלי וכובע הים כי יש לי שיער בגובה העיניים וזה כדי שלא תיחסם לי הראייה, כמובן את המשקפת שלי ולא לשכוח מים ואוכל!! חשוב יום חם בחוץ וספורט דורש די הרבה אנרגיה. אני מייצג את בית הספר בכמה תחרויות שחיה שונות והרצון שלי לנצח חזק מאי פעם.
הגעתי מוקדם לבית ספר ולכן נכנסתי לאוטובוס וכיוונתי את המזגן אליי. ישבתי כמה דקות והייתי בטלפון עלו כמה אנשים לאוטובוס ואז ראיתי את שאנון עולה. כמה יפה היא עם בגדי הספורט האלה, האישה הזו בחיים לא תימאס עליי. כמה הערות נזרקו לאוויר "מה השמנה הזו עושה כאן? זה תחרות ספורט" , "כן כאילו זה לא תחרות מי הכי שמן" ואני הרגשתי את דמי רותח כשראיתי ששאנון משפילה את הראש "סתמו את הפה!" צעקתי וקמתי לנשק את שאנון ולהושיב אותה לידי.
"הם ביחד? אין מצב שהוא יצא עם אחת כמוהה" שמעתי עוד הערות מסביבי וצעקתי שוב "חשבתי שאמרתי משהו!" והקולות הפסיקו כלא היו. שאנון התיישבה לידי וחייכה אליי, החיוך שלה אחחחחחחח... "במה את מתחרה?" שאלתי אותה, והיא אמרה "בתחרות זריקת כדור למרחק וזריקת דסקית, אתה כמובן מתחרה בכל תחרויות השחייה נכון?" במה היא עוד טובה? אני לא מבין איך אפשר להתאכזר אליה.
צחקתי ואמרתי "לא בהכל, אבל זה ממש מחמיא לי שאת מאמינה בי ככה" היא הסתכלה עליי ואמרה ישר "כן מצטערת לא מכירה מספיק עדיין את הכל סליחה..." היא צחקה בביישנות והסמיקה. היא קירבה את ראשה אליי ונישקה לי את הלחי היא. כל. כך. חמודה.
התחלנו לנסוע למקום שבו מתחרים כל הבתי ספר בעיר ואני ושאנון שמענו שירים יחד באוזניות, היא בחרה אותם ותוך כדי הנסיעה הסתכלתי עליה והיא הייתה נראית כל כך מאושרת, העייני אוקיינוס שלה נצצו, ממש הרגשתי את הגלים שבעיניים שלה זזים, וראו שהיא רוצה לשיר.
הרמתי את הטלפון וכתבתי לה שאני רוצה שהיא תקליט לי את השיר ששמענו באותו הרגע- all of me- אם היא רוצה יום אחד, היא פתחה את הטלפון וראתה מה שכתבי לה וחייכה אליי, התקרבתי אליה שוב ונישקתי אותה נשיקה עמוקה, "תמצאו חדר פרטי אנשים, זה לא אוטובוס התמזמזות פה" מישהו צעק ושאנון התרחקה ממני בבהלה, ראיתי בעיניים שלה שהיא נבהלה מהמשפט הזה כל כך, הורדתי לנו את האוזניות והתקרבתי לאוזן שלה.
"שאנון, תאמיני לי, אני לא אדחק בך לשום דבר, תירגעי ותנשמי עמוק, אני גבר, אבל אני לא עד כדי כך דפוק" לחשתי באוזנה וראיתי איך היא נרגעת, איך הגוף שלה נרגע וחיבקתי אותה חיבוק דוב, ואז המורה האחראי על כולנו צעק "הגענו!".
אני ושאנון הלכנו לאצטדיון יחד, יד ביד והתיישבנו באחד מהמקומות שהוקצו לבית ספר שלנו, אבל במיקום יחסית רחוק מהשאר, הנחתי את התיק שלי ואמרתי לשאנון "אני שניה הולך להחליף לבגד ים, חוזר בעוד דקה" הלכתי והשארתי את התיק חוץ מבגד הים, הגעתי לחדר הלבשה, ואחרי ששמתי את המכנסיים הבנתי ששכחתי את החולצה אז חזרתי לקחת את החולצה ולשים את הבגדים שלי בתיק כבר.
כשחזרתי שאנון הייתה בטלפון ואמרתי "אופסי שכחתי את החולצה", אמרתי והיא צחקה והסתכלה עליי, יותר נכון היא הסתכלה על השרירים שלי, מוקסמת. אני מודע לעצמי טוב מאוד, אבל אלוקים אדירים כשהיא מסתכלת עליי ככה, אני הופך לאש. "הנוף יפה?" אמרתי וצחקתי ושאנון התעשתה והסמיקה "זה בסדר שאנון אני צוחק, אני שלך, את יכולה להסתכל עליי תמיד" אמרתי ועיניה נפערו.
"אתה שלי? אתה שלי?" היא אמרה בהלם מוחלט, התיישבתי לידה אחרי שלבשתי את החולצה "חשבתי שזה כבר ברור לך" אמרתי ונישקתי אותה, נשיקה מתוקה וקצרה אבל התעכבתי על שפתיה בלי לזוז והרגשתי אותה מחייכת תחת שפתיי. "אני כבר ממזמן שלך" אמרה וצחקקה, "הו באמת?" אמרתי "ממתי?", "מהרגע שהתייחסת אליי כמו כל אדם וראית מעבר למשקל שלי" היא אמרה והרצון שלי לקחת אותה למקום שבו רק שנינו נהיה- התגבר, אבל חיבקתי אותה במקום.
"שאנון סמית' אני שלך, הלב שלי שלך, כל כולי שלך, אני מאוהב בכל דבר בך, מהשערה הזו שלך" אמרתי והרמתי בידי קצוות שיער שלה "עד ללב שלך ולכל דבר קטן בך".
✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰✰
כנ"ל גם לגבי הערות בסוף כל פרק☺;)
YOU ARE READING
(גמור)✔️ THE OCEAN EYE/עין האוקיינוס
Romanceאם את/ה מחפשים/ות ספר רומנטי, שיגרום לכם להתאהב בדמויות, שיגרום לכם לצחוק להתרגש וגם למתח אתם מוזמנים לקרוא את הספר הזה... ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ "היי את" אמרתי לה, היא בקושי נושמת, שלחתי אליה ידיים להחזיק אותה, "היי אני כאן אני...
