(גמור)✔️ THE OCEAN EYE/עין האוקיינוס

𝕮𝖍𝖆𝖕𝖙𝖊𝖗 𝖘𝖊𝖛𝖊𝖓𝖙𝖊𝖊𝖓♕︎

נ.מ סאם

הטלפון נחת על הרצפה. רצתי אליה, כאילו חיי תלויים בי, עיניה התרוצצו במהירות לצדדים, לכל מקום. הבנתי, ממנה אני לא אקבל תשובות- ובשביל להוציא אותה מההתקף חרדה הזה, אני צריך תשובות. הרמתי את הטלפון וזזתי הצידה לדבר עם מי שלא יהיה שם, ראיתי על הצג שזה אבא שלה.

"היי מר סמית' אני סאם, אני לא יודע אם שמעת עליי... אבל, אני צריך שתספר לי מה בדיוק קרה כדי שאוכל לעזור לבת שלך" אמרתי לטלפון ושמעתי את אבא שלה נושם עמוק והוא התחיל לדבר, "היי סאם, כן שמעתי עלייך ואני יודע שאתה דואג לה, לכן אני אספר לך הכל, אבל שתדע לך שלא הייתי מספר לך אף דבר, כי זו החלטה שלה בלבד אם לספר לך או לא. אמא של שאנון צריכה להיות בבית החולים שתי לילות על מנת שהיא תוכל לעבור מספר בדיקות, יש כאן המון עומס ולכן זה צריך לקחת כל כך הרבה זמן. שאנון כרגע בהתקף חרדה כיוון שבילדות שלה אמא שלה... אמא שלה הייתה המון פעמים בבית חולים, קרובה למוות כל כך הרבה פעמים" הוא עצר לרגע והמשיך "כל הילדות שלה היא הייתה צריכה לנסוע שעות באוטובוסים ולמצוא איפה להיות כשאני עם אמא שלה. והכי חשוב, היא דואגת לאמא שלה עכשיו כל כך עד שזה מפחיד אותה למוות."

"תמהר כבר!" אמיליה צעקה עליי, "אני חייב לזוז, תדאג לשאנון" אמר אבא שלה וניתקתי את השיחה, התקדמתי לעבר שאנון וחיבקתי אותה, דבר ראשון. "שאנון תקשיבי, אמא שלך בסדר גמור, הם משאירים אותה לשתי לילות כי יש עומס בבית החולים והם צריכים לעשות עוד כמה בדיקות, היא בסדר גמור, אנחנו נהיה איתך פה אני מבטיח, אבא שלך אמר לי הכל, הכל, אני ואמיליה פה, אמא שלך בסדר" אמרתי שוב ושוב כדי להרגיע אותה, וזה היה נראה שהיא נרגעת, הרגשתי את אחורי החולצה שלי נרטבת והבנתי שהיא בוכה, זה טוב זה אומר שהיא בסדר, ניגבתי את עייניה, והיא חייכה אליי.

"תקשיבי שאנון, יש לך שתי לילות לסבול אותי ואת סאם, בלילה הראשון סאם יהיה איתך, כי לי יש עבודה מבית ספר לעבוד עליה, אבל אני מבטיחה שאסיים אותה עד מחר, ואז אני ואת עושות ערב בנות, אנחנו פה ולא נעזוב אותך, אוקיי?" אמרה אמיליה, והאמת? לא התנגדתי לרעיון, תוכנית התחילה להירקם בראשי הזדמנות לקחת אותה לדייט.

"אוקיי. אבל סאם בבקשה תפסיק לחייך ככה, זה ממש מלחיץ אותי" אמרה שאנון ואני צחקתי כשהבנתי שהחיוך הערמומי עלה על שפתיי, הרמתי אותה מהכיסא ואמרתי לה "יאללה, יוצאים לדרך, הולכים לבית שלך" והיא הסתכלה עליי וצחקה "הכי חשוב שאתה לא ממהר" אמרה, אך בכל זאת התקדמה איתי לעבר היציאה מהבית שלנו.

הגענו לרכב והתקרבתי אליה, היא הסמיקה ואני התקרבתי יותר, חגרתי לה את החגורה שלה ונישקתי אותה נשיקה מהירה. היא צחקקה ואני חייכתי לעצמי. "אז... " אמרתי תוך כדי שהתנעתי את הרכב, "היום אנחנו יוצאים לדייט!" אמרתי בהתרגשות ושאנון סובבה את ראשה אליי, "לכן, כשאנחנו מגיעים לביתך, אני נותן לך כמה זמן שאת צריכה, טוב בעצם יש לי אחות, אני נותן לך שעה להתארגן ואנחנו יוצאים לדייט רומנטי!" היא צחקה ולא אמרה מילה.

אחרי כמה דקות של שתיקה הסתכלתי עליה ואמרתי "אה.. את לא מתרגשת?" היא נענעה את ראשה ואמרה "אני פשוט לחוצה, לא יצאתי לדייט אף פעם... מה לובשים? איך מתנהגים? אין לי מושג". הנחתי את ידיי על השוק שלה ואמרתי לה "כמו עצמך" היא מלמלה כן מוזר כזה, וידעתי שהיא עדיין בלחץ, אבל זה יעבור לה אחרי שנצא לדייט.

הגענו אליה הביתה והיא רצה מהר לחדר שלה להתארגן, ואני צחקתי מוחמא מזה שהיא בלחץ מדייט איתי. "אני שם סטופר!" צעקתי לה ושמעתי אותה צוחקת. התיישבתי על הספה וארגנתי את הדברים לדייט, אחרי 45 דקות שמעתי קול "אני אוהבת להקדים לכן אם זה לא מדהים, לא לצחוק עליי".

הרמתי את ראשי אליה ונשמתי נעתקה, היא לבשה שמלה שחורה רגילה אבל לא רגילה עליה, צמודה שמבליטה אותה, את היופי שלה. קמתי והתקרבתי אליה, האיפור שהיא שמה היה כמעט בלתי נראה, קצת מסקרה עיפרון כחול שהדגיש את עיניה וליפגלוס, ידעתי שהיא לא שמה עוד איפור כי הנמשים היפים שלה היו עדיין על הלחיים החמודות שלה, וסומק התחיל לעלות על לחייה, "אתה אוהב את זה?" שאלה, לחוצה.

"אני לא אוהב את זה, אני מאוהב בזה" אמרתי, "זה מבליט את עיניי האוקיינוס שלך" קרצתי אליה והחזקתי בידיה. "אני מצטער שאני לא יפה כמוך ואני עם טישרט וג'ינס" אמרתי והיא הסתכלה עליי "זה בסדר לפחות החולצה מבליטה את השרירים שלך" אמרה, ואני הסתכלתי עליה בהלם, שהיא אמרה את זה ככה, הנסיכה הביישנית שלי נתנה לי מחמאה, ככה סתם.

היא החזיקה לי את היד ומשכה אותי החוצה "נו.. לאן הולכים? אני סקרנית" היא שאלה כדי להעביר נושא ואני לא לחצתי עליה, גם ככה היום שלה היה מלחיץ, כדי להסיח את דעתה ולהוסיף לסקרנות שלה-עניתי "חכי ותראי..."