אם את/ה מחפשים/ות ספר רומנטי, שיגרום לכם להתאהב בדמויות, שיגרום לכם לצחוק להתרגש וגם למתח אתם מוזמנים לקרוא את הספר הזה...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"היי את" אמרתי לה, היא בקושי נושמת, שלחתי אליה ידיים להחזיק אותה, "היי אני כאן אני...
קראתי את הספר, נכנסתי לספר ממש, תמיד אהבתי לקרוא ספרים, מאז שהצטרפתי לקבוצת שחייה לא היה לי זמן ממש, אבל שמחתי לחזור לקרוא קצת. למרות שאני מודה, הטעם שלי היה יותר ספרי מתח ובילוש, וזה היה ספר רומנטיקה מובהק.
המשכתי לקרוא, די נהנתי מהסיפור הוא שילב גם פנטזיה לכן הצלחתי להתחבר אפילו יותר אליו, ואז הגעתי לחלק שהמילה האחרונה שאפשר להגיד עליו היא- צנוע. החלק הזה היה חד משמעית 16+
"אז, זה מה שאת אוהבת לקרוא" אמרתי לשאנון שהתקדמה בקריאה כבר ובגלל המבט שלי היא ידעה בדיוק למה התכוונתי והיא הסמיקה. ראשי נפל לאחור וצחקתי "אני צוחק, אני צוחק. למרות שאם לא כואב לך כל כך, אנחנו יכולים להגשים כמה מהדברים האלה את יודעת... שאלתי את הרופא ואת יכולה" הסתכלתי עליה.
"שאלת את הרופא? סאםםםם" היא צעקה עליי תוך כדי שהיא מרביצה לי עם הספר, צחקתי כל כך חזק שכאב לי הפה. היא צחקה גם, ואחרי שנרגענו היא התיישבה ופתחה את הספר שוב "בכל מקרה, אי אפשר..." היא אמרה.
"אי אפשר?" שאלתי בבלבול והיא הרימה את הסימנייה מהרצפה, שמה אותה בספר ונאנחת.
"כל כך שמחתי שלא שמת לב לזה אז, אוף. טוב אני אסביר לך אבל תקשיב עד הסוף אוקיי?" היא אמרה ואני הנהנתי אליה. ואז היא התחילה לומר כמה דברים שפתאום הבנתי שפספסתי.
"בפעם הראשונה, ש... אתה יודע, אחרי הדייט הראשון שלנו, לא שמת לב אבל לא היינו על שום אמצעי מניעה. טוב, לפחות לא כאלה שאתה יודע עליהם" והבנתי שבאמת לא שמתי לב לזה דפוק.
"בכל מקרה, הסר דאגה מלבך, אין לך מה לדאוג כי הייתי על כדורים" היא המשיכה ועצרה לרגע "כדורים? אבל את לא היית עם אך אחד לפני, איך ידעת לקחת כדורים?" שאלתי בקצת קנאה. היא צחקה, והמשיכה "זה למה ביקשתי שתחכה שאסיים, יש לי מחלה שנקראת 'שחלות פוליציסטיות' בעיקרון זה אומר הרבה דברים אבל הדברים העיקריים שזה אומר זה: אני עולה במשקל יותר מהר, המחזור שלי ממש לא מסודר, ההורמונים שלי ממש לא מסודרים, ברמה שאני מבחינה רגשית כל הזמן במחזור היפותטי, כאבים, קושי להביא ילדים ועוד כמה דברים... בכל מקרה הפתרון היחיד הוא לקחת כדורים למניעת הריון כי הם מסדרים את רוב הבעיות האלה... אני לוקחת אותם כבר די הרבה זמן, הכאבים פשוט היו בלתי נסבלים. וכשהייתי בבית חולים לא ממש לקחתי אותם, אז..." היא אמרה ואני הסתכלתי עליה בהלם, אני חושב זה הבהיל אותה יותר.
היא ישר אמרה "אל תברח ממני, כן יש לי הרבה שריטות אבל אני לא דפוקה לגמרי, אני מצטערת שנתקעת איתי אבל בבקשה כל אדם שידע ברח, אל תהיה כזה גם" ואני? אני נשמתי נשימה עמוקה והרמתי את ידי לכתפייה, מחזיק אותה "שאנון אני לא הולך לשום מקום אוקיי? וחוץ מזה אפשר לעשות עוד דברים את יודעת... הספר הזה בהחלט נתן לי כמה רעיונות" היא צחקה ונרגעה, וחיבקתי אותה, מנשק אותה כמו שמגיע לה, מגיע לה כי היא אדם מדהים שעבר יותר מידי, הרבה יותר מידי.
אחר כך שכבנו במיטה שלה, מחובקים והסתכלנו על התקרה החשוכה, והבנתי שלא אמרתי מספיק מקודם, היא חושבת עדיין שהיא דפוקה והיא לא. היא אמרה לי "סאם, תודה שפרסמת את הסרטון שלי שרה, זה אמנם הכאיב לי כל התגובות הרעות, אבל גם התגובות השמחות הצליחו לגרום לי להתגבר על חלק מהחרדות שלי. אתה עזרת לי להתגבר על כל כך הרבה דברים, יש עוד המון להתגבר, אבל אני יודעת שאתה תהיה שם בשבילי, ואני בשבילך, גם אם אני דפוקה."
"את יודעת שאנון... את לא דפוקה, את החלק שמשלים אותי. את הלחן בשיר ואני המילים, את המרכיבים באוכל ואני התבלינים, את האוויר בריאות ואני הריאות עצמם. את יודעת למה התאהבתי בך? אני לא חושב שאמרתי לך. בכל מקרה, זה בגלל העין שלך- היא מזכירה לי את האוקיינוס, אני רוצה להיכנס לאוקיינוס הזה ולא לצאת משם לעולם. את הדבר הכי טוב שחוויתי וקיבלתי בחיי, אני לא יכול להבטיח לך שהכל יהיה טוב איתי, יהיו נפילות בדרך, אבל אני מבטיח שאנסה לתת לך כל מה שמגיע לך, כי מגיע לך הכל, ויותר מזה, וכמו שאמרת אני תמיד אהיה כאן לצידך, את האוקיינוס שלי, אני רוצה לגלות בך הכל, לשחות איתך את הדרך הזו, יחד." דמעה נפלה על לחייה כשאמרתי את המילים הללו, ואני ניגבתי אותה עם אגודלי.
"אני פאקינג אוהב אותך שאנון, אני ואת מרכיבים פאזל שעושה את העולם הזה יותר טוב, אני בטוח בזה" אמרתי וחיבקתי אותה יותר חזק, מנשק את מצחה, כל מילה שאני אומר נכונה והיא מכל הלב. "לפעמים אני מרגישה שאתה הקרקע היציבה שהגיע אחרי כל הרעידות אדמה שעברתי בחיים האלה" היא אמרה ושבתה את ליבי שוב ושוב.
"את האוקיינוס שלי ואני האדמה שלך. וביחד? יחד אנחנו יוצרים עולם, יחד אנחנו כדור הארץ."
