(גמור)✔️ THE OCEAN EYE/עין האוקיינוס

𝕮𝖍𝖆𝖕𝖙𝖊𝖗 𝖊𝖑𝖊𝖛𝖊𝖓♕︎

טוב אז... השארתי אותכם/ן די הרבה במתח.. היה לי תקופה נורא עמוסה אבל עכשיו אני חולת קורונה אז אני אנצל את הזמן בתקווה לסיים את הספר ולהעלות אותו, מקווה שעדיין יש כאן קוראים/ות בכלל

אוהבת אותכם/ן

☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎☼︎

נ.מ סאם

התעוררתי מכאב שיניים מטורף, אני לא זוכר כלום מאתמול לא מאז שיצאנו מהמרפאה, מעניין מה קרה מאז... סובבתי את ראשי שמאלה וראיתי שהשעה היא 4:30 לפנות בוקר, ואם אני לא טועה זה כבר הזמן ששאנון הייתה אמורה להתחלף עם אמיליה, ואמיליה אמרוה לתת לי את הכדורים לכאבים, כנראה בגלל זה כואב לי.

התרוממתי מהמיטה וקמתי לגמרי, החזקתי את הלחי השמאלית שלי מכאב, וירדתי למטה במדרגות לקחת את הכדורים מאמיליה. כשירדתי למטה הופתעתי לראות את שאנון יושבת ליד האי במטבח וראשה מונח על השולחן, ישנה.

היא נראית כל כך שלווה שלא נעים לי להעיר אותה, אבל איפה אמיליה? ראיתי את קופסאת הכדורים ליד הראש של שאנון ולקחתי כדור אחד, לא יכולתי להתרכז או לישון מרוב כאב אז החלטתי לשבת לראות טלוויזיה עד שיעבור לי הכאב, כמובן על שקט כדי לא להעיר את שאנון...

אחרי חצי שעה בערך הרגשתי שהכדור התחיל להשפיע וכבר לא כאב לי כל כך, לכן קמתי והתקדמתי אל שאנון כדי להעיר אותה, שתלך לישון על הספה או משהו אבל למה על השולחן? מצידי שתישן במיטה שלי... הנחתי את ידי על שיערה מה אני עושה?! וליטפתי אותה "שאנון, שאנון קומי..." אמרתי בלחש.

שאנון הרימה את ראשה ופתחה את עייניה, העיניים היפות והמוכרות האלה שאני יכול לצאת בהם לשחייה שעות... כאילו העיניים שלה מתאימות לכישרון שלי באופן יוצא דופן... ברגע ששאנון קלטה שהיא נרדמה היא קפצה מהכיסא שלה. אך, כנראה בגלל הקפיצה היא התנודדה על רגליה והתחילה להסתחרר, מיהרתי לייצב אותה, "היי היי, לאט לאט" אמרתי והיא הרימה את ראשה אליי, "סליחה" אמרה והתיישבה שוב בזהירות על כיסא המטבח.

"אין לך על מה לבקש סליחה, למה את ערה? אמיליה אמורה להיות ב"כוננות" לא?" אמרתי וצחקתי בגלל ששתי הבנות האלה שומרות עליי, אירוני...

"לא רציתי להעיר אותה, ובכל מקרה לא חשבתי שאני ארדם, כנראה לא הרגשתי את זה, כתבתי כמה דברים על הדף שם, ו..." אמרה והצביעה על דפים שהיו שם ואז היא פערה את עייניה כנזכרת מה היא כתבה שם והיא חטפה את הדפים במהירות, "כן... לא משנה, בכל מקרה סליחה, איך אתה מרגיש?" היא שאלה אותי.

"אני בסדר... לקחתי כדור, אבל היי רגע... מה כתבת שם? עכשיו סקרנת אותי" היא ניסתה להתחמק ממני אבל היא לא הצליחה, בהתחשב בכך שאני יותר גבוה ורחב ממנה, והצלחתי לתפוס את הדפים מידה. היא רצה אחריי בכל הבית תוך כדי שאני מנופף בדפים בכל הכוח.