(גמור)✔️ THE OCEAN EYE/עין האוקיינוס

𝕮𝖍𝖆𝖕𝖙𝖊𝖗 𝖓𝖎𝖓𝖊𝖙𝖊𝖊𝖓♕︎

נ.מ סאם

התעוררתי בבוקר, המיטה לידי הייתה ריקה, אבל ידעתי שזה הביתה של שאנון לכן רוב הסיכויים שהיא לא תברח. התמתחתי וקמתי מהמיטה, לבשתי את הבוקסר שלי אך לא מצאתי את החולצה שלי בשום מקום לכן התייאשתי ונשארתי ככה. כשפתחתי את הדלת של החדר שמעתי שירים מלמטה והרחתי ריח מדהים. מזל שסוף שבוע ואני יכול להנות מכל הטוב הזה.

ירדתי במדרגות בשקט וראיתי את שאנון עומדת שם, עם החולצה שלי עליה כמו שמלה מאוד מאוד קצרה טוב נו זה רק אני רואה אותה, והיא שרה שם ורוקדת קצת תוך כדי שהיא מכינה וופל בלגי וקצפת. אני צפיתי בה, יותר בהיתי בה עד שהיא הסתובבה לקחת משהו מהשיש וראתה אותי, קופצת בבהלה במקומה, היא ניגשה לרמקול והנמיכה את המוזיקה.

"בוקר טוב" היא אמרה ונישקה אותי מאחורי האי במטבח שלה, והמשיכה בעיסוקיה. "בוקר טוב נסיכה, אני אוהב לראות אותך בחולצה שלי" אמרתי והיא נעצרה ואמרה "קר לך? אני מצטערת אלך לשים משהו אחר" עצרתי אותה מהר ונענעתי בראשי מנשק את המצח שלה.

היא הנהנה וחזרה למטבח, שמה בשתי צלחות וופל בלגי ומזלפת קצפת מעלה, היא התכופפה להוציא גלידה מהקפיא ואני נהנתי מהנוף היפה וצחקתי "אתה סוטה" היא אמרה וצחקה "אבל הסוטה שלך" אמרתי בחזרה והיא הוציאה אליי לשון.

"האמת שגם אני נהנית מהנוף שלי" היא אמרה ופתאום נהייתי מודע מאוד לכך שאני רק בבוקסר. סאם די תירגע! אמרתי לעצמי. היא שמה את הגלידה על הצלחות ומיהרה להוציא משהו מהמקפיא לפני שהגלידה תימס מהחום של הוופל בלגי. היא הוציאה את התותים מהאתמול ושמה אחד לכל אחד.

היא הרימה את הצלחות והניחה אחת מהצלחות מולי ואחד מולה כשהתיישבה לידי. לקחתי בידי קצת מהקפצת "היי שאנון" אמרתי והיא הסובבה את מבטה אליי וצחקקה שמרחתי את הקצפת על אפה ונישקת אותה "אחלה קצפת" אמרתי והיא חייכה אליי בביישנות.

"אז..." היא התחילה לומר ונעצרה, מסמיקה. הנחתי את ידי על השוק החשופה שלה והיא מלמלה "טוב אני מניחה שזה עונה על חלק מהשאלה שלי..." ואני שאלתי "איזו שאלה?" היא הסתכלה עליי לרגע ושוב הסמיקה. "רציתי לשאול אם נהנת אתמול, כאילו אני מודה שלי אין ממש למה להשוות, ואני מדברת על הכל לא רק על הדייט על הכל, אז אני מקווה שנהנת כי אין לי ממש מושג מה אני עושה, בכל מקרה אני ממש מצטע..." היא אמרה ואני השתקתי אותה, שם את אצבעי על שפתייה ולחשתי באוזנה "הו שאנון, היית מעולה, ואת אפילו לא יודעת כמה, ורק זה גורם לי..." עצרתי את עצמי לפני שהמשכתי את המשפט ונישקתי אותה שוב.

"טוב, לאכול" אמרתי שעצרתי אותה ואותי, היא נהמה בחמידות ואני חייכתי. אכלנו ואז שאנון שוב נישקה אותי ואני שוב עצרתי אותה "שאנון, אני גבר, זה בוקר, ואם כמה שאני אוהב אותך, עדיף שנפסיק עכשיו, אין לנו למהר, יש לנו את כל החיים" היא חייכה והנהנה, קמה מהכיסא ולוקחת את הטלפון שלה, יוצאת מהמבטח לסלון. כשחזרה היא אמרה שאמא שלה מרגישה טוב ושהיא מסרה לי ד"ש.

שאנון נראתה שקועה במחשבות והבנתי שהיא חושבת על אמא שלה, לכן קמתי מהכיסא ולקחתי את ידיה בידי, "שאנון, אולי תשירי לי משהו?" אמרתי אליה היא הנהנה ופתחה את הטלפון שלה לחפש שיר. היא בחרה בשיר STAY של ריאהנה.

כשהיא שרה היא הסתכלה על המילים בטלפון לכן- החלטתי לצלם אותה, היא הוסיפה ליר ניואנסים שלה והתאהבתי בה יותר ויותר, לפני שהיא סיימה לשיר עצרתי את הסרטון והעליתי אותו לאינסטגרם, מתייג אותה. אך לפני שהיא הספיקה לראות לקחתי את הטלפון ממנה ונישקתי אותה "אפילו הקול שלך מושך אותי" אמרתי והיא השתעלה וצחקה.

הלכנו לשבת בספה לראות קצת טלוויזיה יחד, אני חושבת ששאנון קמה ממש מוקדם בבוקר כדי להכין הכל, לכן אחרי בערך 20 דקות של צפייה בטלוויזיה היא נרדמה על כתפי, הרמתי אותה קצת והנחתי אותה על חזי, מחבק אותה....

אחרי שעה בערך הערתי אותה, אומר לה שאני צריך ללכת לאימון שחייה, היא פתחה לאט לאט את עיניה ונישקה אותי על הלחי "בהצלחה" אמרה והיא קמה לקחת את הטלפון שלה מהמטבח.