עיניו הירוקות הענקיות נפקחו באיטיות ברגע ששמע את אמו נכנסת לחדר, סוגרת את הדלת ברישול והכל כי היא נשאה מגש על אמות ידיה, ובו ארוחת בוקר מונחת בצורה מאוד מאורגנת: שוקו חם בספל כחול ענק. וכמה עוגיות אפויות היטב בצלוחית פורצלן קטנה ופרחונית. בצד אחד היה פתק שבו היא איחלה לו יום טוב וכל הברכות שבעולם, מה שלא ישפיע אפילו קצת על הארי כי, היי! הוא היה מאוהב בשטן!
הוא עצם את עיניו שוב כי לא רצה שאמו תשים לב שהוא ער, הוא מרגיש שהיא משאירה את המגש לידו, על השולחן ליד המיטה.
"האזי." היא הנידה את כתפו, הילד פשוט כיסה את ראשו בשמיכות. "ארוחת בוקר, מותק."
"עוד חמש דקות..."
אן נאנחה, נוזפת בו מעט כי ידעה שהוא לא הולך להתעורר מיד והיא לא יכלה להישאר. היא פשוט הלכה, והארי שפשף את עיניו הקטנות באגרופיו הקטנים מתחת לשמיכות. כמעט מיד הרגיש את משקל הגוף נופל לידו, מתיישב. הוא היה אמור להיות מפוחד, אבל הוא הרגיש רק התרגשות.
"תראו מי התעורר." הוא לא יכול היה שלא לחייך, עוצם את עיניו בחוזקה לכמה שניות ומרגיש דגדוג בבטן. הוא אהב כשאנשים דיברו איתו ככה, במיוחד אם זה היה לואי, אז הוא לא יכול היה שלא להסמיק.
הוא הסיר את השמיכות בעודו ישב מעט באיטיות, משך את תלתליו הצידה. הוא היה פרוע, אבל לא היה אכפת לו כי לואי ראה אותו כך מספר פעמים. הוא פיהק לפני שקם.
"אני מיד חוזר," אמר ורץ יחף לשירותים.
הוא התאפק מלצאת לשירותים יום קודם לכן.
דקות לאחר מכן הוא יצא החוצה, לואי עדיין היה באותו מקום ועם מבטו על הילד שנכנס שוב בעצלנות למיטה. הוא לקח את המגש והניח אותו על ברכיו, שהוסתרו מתחת לשמיכות שחיממו אותו, בחוץ היה קר.
לפני שהתחיל לשתות את השוקו החם שלו כדי להתחיל את היום בצורה טובה, הוא לקח עוגייה והגיש אותה ללואי מבלי להביט בו.
"אתה רוצה קצת?" בזווית עינו הבחין שלואי הניד בראשו והוא מיד טבל אותו בשוקו שלו ואז נגס בעוגייה, לועס את הטעם המעולה של שני המעדנים המעורבבים יחדיו.
כשהוא החליט להתחיל לשתות את השוקו החם שלו לואי מחליט לדבר. "הסתובבתי בבית שלך." הוא כמעט יורק הכל החוצה, מרחיק במהירות את הספל משפתיו ובולע את המשקה בכוח. הלב שלה הלם, עיניה התרחבו. האם לואי עשה משהו שוב? הפחד עבר בכל גופו. "אל תדאג, לא עשיתי שום דבר רע או משהו שיגרום לנוכחות שלי להיות מורגשת." הקלה נפלה עליו בצורה משביעת רצון, מה שגרם לו להיאנח לפני שהמשיך לאכול ארוחת בוקר. "רק הצלבים הסתובבו... והפחדתי את אביך... זה הכל."
"זה, בסדר." הארי קיבל את זה. מסיבה כלשהי, הוא התחיל לאהוב את לואי כשהוא מורגש בסביבה. זה הכוח וההגנה שהוא חש כשהשטן היה בסביבה? שני הרגשות הללו החלו להשתלט עליו?
YOU ARE READING
"Dancing with the Devil."- מתורגם
Romance*פאניפיק לא גמור* זאת שנת 1967 ולהארי נמאס להיות הנער הדתי הקטן הזה שכולם לועגים לו. הוא עייף מאלוהים שמעמיד פנים שהוא לא שומע אותו אז הוא מחליט לעשות משהו בסתר; כמה רע זה יכול להיות אם הוא יפנה אל השטן? כמה מהר הוא יענה לו? הגיע הזמן לשים בצד את...
