"Dancing with the Devil."- מתורגם

11. "לאהוב את השטן זה כואב."

האם יכול להיות שהישות שהייתה בכנסייה חילצה את התשוקה הקטנה שהיה לו לחיות? האם יכול להיות שפעם היה לו רצון לחיות לפני שהכאב בחזהו עלה, ועכשיו הוא רק הרגיש שמעולם לא רצה לנשום?

לאחר שעזב את הכנסייה, משפחתו העמידה פנים שהיא לא שמה לב שהוא מוזר. אן שאלה כמה פעמים אם הוא בסדר כי נראה שבנה מתקשה ללכת, אבל מכיוון שהמפגש המחודש עם משפחתו שטף את המוח שלה - למרות שמה שהם חשבו שנכון, להארי היה את השטן איתו - היא לא רצתה להתקרב יותר מדי. היא עמדה לעקוב אחר הכל כמתוכנן, בלי להרוס כלום.

זה היה מילולי מדי בשבילו לחזור הביתה, לרדת במדרגות וללכת לישון. הוא אפילו לא ידע מתי הוא נרדם. אי השקט היה חזק מאוד, הכאב בחזה שלו מורגש מדי. הוא תהה אם הוא גוסס. הוא התפלל שהוא באמת גוסס, שלעולם לא ירגיש את הריקנות הזו.

הוא התעורר למחרת ולא ידע כמה זמן הוא הסתכל על התקרה , נושם בכבדות , חלש . לואי לא חזר, וזה השקע אותו עמוק יותר. הוא ניסה לשמור בראשו שהוא לא הולך ליפול , הוא אהב את לואי . והוא לא רצה למות לבד . הוא לא הרגיש רע כמו יום קודם , לפחות הוא יכול היה לעמוד , כל עוד הוא נשען על משהו .

היום עבר כאילו כלום לא קרה ואף אחד מלבד אחותו לא שאל אותו מה קרה. הוא אפילו יכול היה לשמוע את אמו משתיקה אותה וממשיכה להעמיד פנים שהכל בסדר. הוא היה אומר ללואי אם הוא לא יהרוג אותו.

הוא הלך לתיכון כשהתלבש במעיל אפור גדול עם כפתורים שחורים. הקור פילח את עצמותיו, אפילו בסתיו. לפני יום אחד הוא היה במכנסיים קצרים, ועכשיו הוא רעד, שפתיו סגולות ועור חיוור. למרבה המזל פיון לא היה שם באותו יום, והוא יכול היה להימנע מכל מיני שאלות ללא מענה.

הוא חזר הביתה במכונית של אביו עם אמו כמה שעות לאחר מכן. הוא לא אכל כל היום כי הדבר הראשון שהוא שתה - קופסת מיץ תפוזים כי לא היה לו מצב רוח לארוחת בוקר - היה עכשיו בשירותים. הוא הקיא את זה מיד והבין, כנראה שהגוף שלו דחה כל דבר שגרם לו להרגיש טוב.

ברגע שהגיע , הוא אפילו לא בירך את דודו ודודו ששתו תה בסלון . הוא שם לב שאביו עומד לנזוף בו על היותו גס רוח, אבל הוא נסוג מיד כי הוא זכר את דברי השטן. הוא היה צריך להיות מאוד זהיר.

לבסוף ירד במדרגות בזהירות , נאחז במעקה ופתח את הדלת לחדרו , הדליק את האור ופנה לסגור את הדלת במנעול . הוא לא רצה לראות אף אחד. הוא נאנח והסתובב, ליבו מתהפך כשהבחין בשטן במרחק כמה סנטימטרים, בקצה השני של החדר, ליתר דיוק.

הוא נראה אחרת.

עיניו היו רחבות ואדומות, אישוניו מורחבים מאוד, הלסת שלו מתוחה ואגרופיו קפוצים כשהמשיך לסרוק את הארי במבטו. הארי קפא כשראה אותו ככה, כי בחייך, הוא היה כל כך טיפש שלא חשב איך השטן ייראה כועס.
הוא חשב שהוא יהיה לואי היקר? זה שהחזיק אותו בזרועותיו בזמן שהתעלס איתו? זה שהפיג את דמעותיו במילים יקרות? לא.