"Dancing with the Devil."- מתורגם

12. "האלווין"

חמשת הימים הבאים היו שקטים, כל כך שקטים שזה היה מפחיד. הארי הרגיש הרבה יותר טוב, והכל בגלל הסידור שהם עשו.

כשהם התכרבלו במיטתו, עירומים ומזיעים כאחד, חלקו מילים חשובות בין נשיקות רטובות.

מכיוון שהילד המתולתל אמר לו שנראה שמשפחתו מתכננת משהו , השטן החליט שלא רק בשביל זה אלא בשביל החלמתו של הארי , הוא יעזוב ופשוט יחזור לצדו בלילה , לפחות לארבעה ימים עד שהילד האהוב שלו יתאושש.

הם גם העירו על העובדה שלמרות שהארי התקשה לעשות זאת, הוא לא צריך לתת יותר את חייו למען אף אחד. לואי אמר לו שהוא שלח את הישות להרוג את האיש כדי שלא יפלוש אליו בשאלות , אבל הילד המתולתל , באמצע ויכוח קטן , ניסה לגרום לו להבין שאסור להם להרוג כל אדם שהפריע לו כי זה יהיה חשוד מדי, ולמרות שבעולם שבו לואי היה המלך זה היה נורמלי, מהמקום שבו הארי היה זה היה משהו נורא. הוא גם הביע את האשמה שחש ובכה מעט כשהוא נזכר בבן דודו, חבריו ללימודים, והפגיעה שגרם לאביו. השטן פשוט המשיך לומר את אותו הדבר.

"הילד האהוב עליי , למה אתה בוכה על אנשים שלא מגיע להם לנשום את האוויר של העולם הזה ? אם הם בוערים בגיהנום , יש לזה סיבה . אף אחד לא נוגע בך ."

למשך שארית הלילה ייבש לואי את דמעותיו של הילד המתולתל באצבעותיו מלאות טבעות זהב ונישק אותו במשך שעות, רק כדי שירגיש טוב יותר. אם חסידיו הנאמנים של הגיהנום היו רואים איך זה היה עבור השטן לעזוב "לעניינים חשובים", הם היו מתים מקנאה.

משפחתו הבחינה בשינוי הגדול בהארי, וכאנשים שאינם מודיעים בצורה גרועה ואין להם מושג בכלום, הם אמרו לו את התוכנית המטופשת שלהם. יקשרו אותו למיטה שלו ויעשו לו גירוש שדים. לבסוף, הם בירכו אותו על החלמתו, נתנו לו את ברכתם, והארי אפילו לא הרגיש טיפת רגש, שום הכרת תודה בגלל זה, כי לואי חזר בלילה.

בעשרים ותשעה באוקטובר, בתיכון, הם ארגנו עבור כל תלמיד שקיבל אישור הוריו פרויקט בשם "אנטי כת". בעיקרון, זה היה חלוקת עלונים שנתנו מידע רע על ליל כל הקדושים, והכניסו לראש של אנשים אחרים כמה זה היה שטני וכל מה שזה אומר.

לרוע המזל, לפיון והארי היה אישור, ולמחרת הם חילקו עלונים בפינת הפארק העירוני. כולם היו מאוד נחמדים ולקחו אותם, ואפילו נשארו כשהמתבגרים הסבירו להם את כל העניין באי רצון. העניין הוא שכולם היו חסידים נאמנים של אלוהים, אבל זו לא הייתה בעיה ענקית. הבעיה העצומה הייתה שהם עקבו בנאמנות אחר התנ"ך, שיש בו את הדברים הטובים שלו, אבל גם את הדברים הרעים שלו, ונראה היה שבני האדם הגזימו והענישו למוות את כל מי שהיה נגדו.