"Dancing with the Devil."- מתורגם

2. "שאלוהים יברך אותך"

יום אחד חלף מאז האירוע, אותה תאונה מוזרה שבה הארי לא מת אבל זה נראה כאילו הוא מת, וילד אמר לו להיפטר מהשרשרת צלב. 
בנוסף, הוא הרגיש נוכחות בוהה בו, שמע צעדים מאחוריו, ואת הצלצול המעצבן באוזן שמאל.  מה הוא יכול לומר להגנתו?  בהחלט שום דבר.  הוא ביקש את זה, הוא רצה את זה, ואם זה עבד, הוא עדיין רצה את זה. 

עם זאת, הוא פחד... והוא לא מוריד את השרשרת שלו. 

בזמן שהוא חקר את הספר שבו היה את התפילה, הוא השתעמם ובסופו של דבר נעלם למחשבותיו. 
האם השטן עצמו נעלם?  האם הארי היה צריך ללכת למישהו שמרפא דברים כאלה או משהו?  לא.

ברור שלא! הוא עמד להיות אמיץ, הוא עומד להתרגל לחיות עם מבט בוהה, עם צלצול מעצבן באוזן, והוא עמד לשכוח את כל הטקס המוזר ההוא.  הוא יעמיד פנים שהוא לא ראה את הצבע דם בעיני הרופא שלו, ושלילד בבית החולים יש איזושהי מחלת נפש, שגרמה לו להזיות ולראות דברים שלא היו.  אולי הוא יכול לשקר לעצמו ולחשוב שגם הוא חולה נפש!  וזה מה שהוא עשה.

אז זה היה היום, השני - ליתר דיוק - שהארי קילל/בירך את החיים שלו. 

משפחת סטיילס היו בדרכם לכנסייה של דס.  הילד המתולתל לבש את הבגדים הרגילים שלו: חולצת טריקו לבנה, מכופתרת עד הצוואר וזוג מכנסיים קצרים שחורים.  גרביים לבנים כיסו את רגליו עד הברכיים, ושלייקס שחורים גרמו לו להיראות אלגנטי.  אפשר היה לחשוב שהוא נראה כמו ילד בן עשר לגילו, אבל ככה אמא ​​שלו קנתה לו בגדים, ומכיוון שהיה קטן זה היה עוד יותר מבלבל. 

זה היה בסדר, כי רוב האנשים בהולמס צ'אפל התלבשו כך, גם אם בבית הספר שלהם חשבו שהוא נראה כמו אידיוט בגלל שלא לובש את מה שרוב בני השמונה-עשרה לבשו.  ג'מה נראתה יפה מאוד בשמלה עד הברך ובנעליה השטוחות;  הכל בלבן.  אמו לבשה בדיוק אותו דבר, כשהשיער שלה מסתדר יפה, ואביו לבש חולצה לבנה ומכנסיים שחורים. 

כולם האזינו למנגינה - הדתית - שהמשפחה נהנתה ממנה, ואפילו ידעו אותה בעל פה, אבל לא הגזימו מספיק כדי לשיר אותה ביחד. 

טוב... קצת.

"אה-הו," הארי מלמל כשהסתכל מבעד לחלון בתאונה מרחוק בצד הכביש שבו נהג אביו. 

ג'מה ניסתה לצפות מבעד לחלון של אחיה בעוד אן מכסה את עיניה ולחשה משהו לא מובן בקול נמוך.  דס קימט את מצחו ונסע מהר יותר, מנסה לעבור במהירות כדי שאף אחד לא ירגיש עצוב או יבהל. 

הארי התקרב אל החלון, סקרן, מביט מבעד לזכוכית כשהם היו מול המכונית הלא ידועה שמפוזרת לחתיכות, ונראה היה שהזמן מאט כשהוא עד לדמות שחורה לחלוטין, גבוהה ורחבת כתפיים עם משהו ארוך בידו. הוא עמד ליד אחת הגופות על הקרקע, וגם אם לא ניתן היה לראות את עיניו, הילד המתולתל ידע שלפחות לרגע יש לו את המבט המצמרר הזה.  נראה שאף אחד לא הבחין בו, חולפים על פניו כאילו לא היה שם, זה בלתי אפשרי להסתיר אותו.