"Dancing with the Devil."- מתורגם

13. "התוודות בחצות"

במשך למעלה משלושים שנה, הורים הטילו אימה על ילדיהם עם הסיפור המפורסם של ריינולד קאוול. לדברי כולם, הוא היה מכשף שגר כמעט מחוץ הולמס צ'אפל. הוא הפך למשרת נאמן של השטן כשילדים מרושעים הלכו לעתים קרובות ליד ביתו וזרקו עליו אבנים, שברו חלונות והרסו את ביתו.

היו מקרים שבהם הוא נפגע פיזית, והבית ההוא שהוא גר בו היה מטופל היטב כי אשתו המנוחה בנתה אותו איתו. זה היה הזיכרון היחיד שהיה לו ממנה.

נחוש ומסווור מהכאב של איבוד אהבת חייו, ריינולד החליט להפעיל את השדים מלמעלה, למכור את נשמתו למנהיגם כדי להגן עליו מפני אותם ילדים.

בפעם האחרונה שהילדים הלכו לזרוק אבנים, לא רק שכל השדים הפריעו להם בדרכים משפילות וכואבות - שוברים את אצבעותיהם משום מקום ומרגישים ציפורניים חדות קוצרות את עצמם ברגליהם - אלא המוזיקאי המפורסם מהגיהנום, ג'וספה טרטיני , טיפס רק כדי לנגן במיתר החד ביותר של הכינור בפתאומיות מעצבנת. הצליל הזה פוצץ את ראשיהם של הילדים בזה אחר זה, ועד מהרה הופיעו גופותיהם על דלתות בית כל אחד מההורים.

ריינולד קאוול נתלה בסלון שלו, והדבר האחרון שהוא אמר לפני מותו היה: "הנה אני מת שלא בצדק, כמו שרוב האנשים מתים. אני לא מאשים את הילדים האלה, עכשיו אני רואה לפני את המפלצות שבהן הם באו לידי ביטוי."

כל ילדותו של הארי הייתה מבוססת על בדיחות על האיש ההוא, ואפילו בפעמים הבודדות שכמעט יצא מהעיר עם משפחתו הוא בכה וזעק לחזור הביתה בשלום. הוא אפילו לא יכול היה לחשוב על מוות או מישהו מוקף בשדים.

אירוני, כי הוא היה מאוהב בשטן, ועכשיו המוות היה נורמלי עבורו ודי תדיר.

הבית היה ענק והוא נראה ישן. הוא היה די בטוח שקורי העכביש אמיתיים. עם זאת, העיצוב של ליל כל הקדושים עזר, ונראה היה שהקהל בפנים נהנה כשרקדו
לצלילי "Rock in jail" של אלביס פרסלי בזכות תיבת הנגינה בפינה.

היה בר בקצה השני של החדר, והוא גם היה מלא. אור המקום כבה ונרות הפמוט הענק שעל התקרה האירו את המקום במעומעם . במטבח ישבו אנשים סביב מה שנראה כטאבלט עם אותיות מוזרות. הארי כנראה היה מפחד פחד מוות אם הוא היה נכנס לבית לפני שפגש את לואי, אבל הוא לא פחד . זה היה נורמלי לחלוטין עבורו.

ליאם צפה בחיוך קל בפיון מסיר את הסדין שלו וצפה בזעם בתלבושות המפחידות של כולם. איך הוא לא הבחין שהוא והארי נראים מגוחכים! הוא מיד הבחין בילד המתולתל, שעדיין הסתתר מתחת לסדין ונראה כאילו הוא מטלטל את ראשו למשמע המוזיקה.