My businessman

פרק 5

קמילה
קמתי בבוקר מוקדם מהצפוי, התארגנתי והתלבשתי כמיטב יכולתי. לבשתי חולצה לבנה מכופתרת וחצאית קצרה עם שסע קצר בצד.

לבשתי נעליים לבנות ואספתי את שיערי לקוקו מתוח,שמתי בתוך תיקי כמה מסמכים וסקיצות של העבודות שלי למקרה שירצו לראות וגם שמתי טלפון, מטען וכסף.

בראד חיכה לי מתחת לביתי בשעה שבע וחצי מכיוון וכי משרדי סטייב במרכז העיר וזו די נסיעה לשם מביתי. "נו, איך את קמילה? מתרגשת?" שאל אותי בראד. הוא היה נראה נלהב ובעיקר שמח בשבילי.

"בסדר" עניתי בקול חלש ושביר. בראד מכיר אותי היטב בשביל להבין שמשהו לא בסדר בקולי. "מה קמילוש? מה קרה?" "כלום."

"קמילה אין לך מה לחשוש, אני די בטוח שהראיון יעבור בקלות וישר ישימו לב שאת מתאימה ביותר לתפקיד הזה" הוא אמר לי וקולו היה חזק ויציב, ראיתי שהוא האמין בכך.

"אתה בטוח?" שאלתי אותו בלחש "אין יותר בטוח ממני קמילה. לא סתם התאמנו בשביל הרגע הזה הרבה זמן" הוא אמר.

כשהגענו למשרדים האלו נגלה לעיניי גורד שחקים ענקי, אני די בטוחה שלא יכולתי למנות כמה קומות יש בבניין. אם אפשר לקרוא לזה כך. בראד חיזק אותי ואמר לי כמה מילים חמות, הוא נפרד ממני ונכנסתי לקבלת הכניסה של הקומה.

אישה גבוהה בעלת עקבים גבוהים הופיעה לפתע לפניי. "איך אפשר לעזור לך?" היא שאלה קול גבוה וצפצפני. "באתי כאן לראיון עבודה" אמרתי בקול חלש.

"שם?" היא ביקשה "קמילה הורלר" היא עינייה בכמה דפים ומדי פעם הסתכלה במחשבה. "קומה מספר 24, המזכירה תפנה אותך לאן שתצטרכי להגיע." היא אמרה והנהנתי אליה. פניתי לכיוון המעליות וכאשר המעלית שהזמנתי נפתחה נגלו לפני מלא כפתורים.

הקומה האחרונה הייתה 40 אני לא מאמינה. 40 קומות לבניין שכזה? אף פעם לא דמיינתי את המשרדים האלו בצורה שכזאת. האמנתי שהבניין אמור להיות מפואר ורשמי אבל לא בצורה שכזאת.

לחצתי על קומה 24 וכאשר הגעתי הלכתי לכיוון המזכירה שיושבת. "היי, שמי קמילה הולכים ואמרו לי לפנות אלייך" אמרתי בקול עדין ושקט, פחדתי שהפקידה הזאת הטעתה אותי אולי. היא קמה ישר ממקומה.

היא יותר נמוכה מהפקידה הגבוהה שמקודם. אך גם היא נראת פחות נחמדה. הלכתי אחריה למרות שלא אמרה כלום וכאשר היא הגיעה לאיזה חדר היא אמרה את שמי. לאחר כמה שניות היא הורתה לי להיכנס ואמרה לי בהצלחה. נשמתי כמה נשימות עמוקות ונכנסתי לחדר. החדר היה נראה סטנדרטי.

חדר משרדי רגיל. התקדמתי וראיתי מישהו יושב על כיסא, הוא היה נראה חסון מעט ושיערו היה קצר. עיניו היו בצבע חום ושיערו בלונדיני. התיישבתי מול אותו אדם והוא הסתכל עליי לאחר שהתעסק בכמה ניירות. "קמילה הורלר?" הוא שאל והנהנתי לעברו.