קמתי בבוקר עייפה בטירוף. שתיתי קפה והתעוררתי על חיי. חיפשתי את מריה אך כנראה שהיא עזבה את הדירה מוקדם בבוקר.
לקחתי כדור משכך כאבים אחד והפעם בדקתי שהוא נמצא בתיקי שלא אשכח. התלבשתי בחולצה קצרה וחצאית צמודה. ראיתי את סימני על הצוואר שהפך מסימן אדום למעט סגלגל.
הסימן עטף את צווארי והחלטתי להתאפר אך הסימן היה כהה מדי ואם הסתכלו עליו רבות היה ניתן להבחין שהוא נמצא על צווארי. החלטתי לשים צעיף דק למרות החום שבחוץ, לא אקח סיכון שמישהו יראה את צווארי וישאל שאלות. בראד התקשר ועניתי לו "בוקר טוב מתוקה שלי מה שלומך?"
ניסיתי לענות לו אך גרוני מעט כאב "בסדר" אמרתי לו בקול צרוד "קמילה את בסדר?" "כן פשוט אני מעט צרודה" אמרתי לו "איך זה קרה?" הוא שאל "פשוט נראלי שחטפתי דלקת גרון או משהו, אלך לבדוק את זה, אין לך מה לדאוג " אמרתי לו בשארית כוחותי
"אין בעיה לא אפריע לך קמילוש רק רציתי למסור לך יום טוב ושתרגישי טוב" "תודה" אמרתי לו וניתקתי את השיחה. היה לי מעט חם עם הצעיף אבל ידעתי שזאת לא אופציה להוריד אותו.
נכנסתי לרכבי והתנעתי את הרכב. אחרי זמן מה הגעתי לחניה ויצאתי מהמכונית. נכנסתי למשרדי והתיישבתי. הפעלתי את המזגן על קור וראיתי את העבודות שמייקל שלח לי.
התחלתי בעבודה בנמרצות. לפעמים שהכאב היה מתחיל להשפיע עליי עשיתי כל דבר אחר כדי להתעלם ממנו. העבודה עזרה לי לשכוח ממנו לכמה רגעים ואלו הרגעים שבהם הייתי יכולה לעבוד שעות בלי לשים לב. עבדתי הרבה בלי הפסקות. הייתי מרוכזת בעיצוב המלון רבות וניטרלתי את רגשותיי ותחושותיי.
שמעתי משהו באוזני אך לא ייחסתי חשיבות רבה. הייתי בתוך בועה. לפתע הרגשתי מישהו שנוגע בלחיי וסובבתי מעט את ראשי. ראיתי את מייקל עומד לצידי ופלטתי צרחה צרודה קטנה.
נבהלתי ממש שלא שמתי לב שהוא נמצא כאן "כמה זמן אתה פה?" שאלתי אותו "שעתיים וחצי" הוא אמר והסתכל עליי "מה השעה?" שאלתי אות" "אחד" הוא אמר.
עבדתי שעות רבות ללא מנוחה ויכולתי להמשיך אם מייקל לא הופיע. "קמילה יצאת להפסקת צהריים או בוקר?" הוא שאל והנדתי את ראשי "אני לא רעבה" עניתי לו והרגשתי מעט חולשה בגרוני. "בואי" הוא פקד עליי.
התרוממתי ולקחתי את חפציי. ראיתי שהוא יוצא מחדרי והלכתי אחריו. הבחור הזה מוזר ברמות. הוא עמד ליד המעלית וניסיתי להדביק את קצב הליכתו. נכנסנו למעלית וניסיתי להיראות רגועה. ראיתי שהוא בחן את פניי אך התעלמתי מכך.
נכנסנו לקומת החניה והוא פתח לי את הדלת. התעלמתי ממעשיו ונכנסתי. הוא התניע את המכונית ונסע פשוט. "את בטוחה שאת לא רעבה?" הוא שאל לאחר כמה דקות "כן כן" אמרתי לו בקול שניסה לשדר חוזקה.
YOU ARE READING
My businessman
Romantikהיא נמצאת בעולמה הקטן. היא פגועה. לא מאמינה יותר לאף אחד. היא נראת קטנה ועדינה אך מבפנים היא הרוסה. שבורה לרסיסים. הוא שליט העולם. מסובב את כולם על אצבעתו. אחד שיגיד לו מה לעשות, דמו בראשו. הוא לא חוזר על עצמו פעמיים ואצלו אין הזדמנות שנייה. ברגע ה...
