My businessman

פרק 36

כמה שעות קודם לכן:
מייקל
התבוננתי על הנוף של איטליה בפעם האחרונה. בזמן ששהיתי כאן נאלצתי לעשות הרבה דברים שלא נותר לי זמן כמעט למנוחה, וכשהיה שוב קמילה צצה בדמיוני.

אני סופר את הימים שלא פגשתי אותה. אלו היו הימים המזעזעים ביותר שחוויתי. רק רציתי לפגוש אותה, לדבר איתה. אפילו אם זה לריב איתה. רק שתהייה לצידי. בקרבת מקום.

אני מקבל עדכונים שוטפים עליה ומה היא עושה. הצבתי לה שומר ראש קבוע מבלי שהיא יודעת. לא לקחתי סיכון כשלא נמצאתי לידה, היא חשובה לי יותר מכל דבר אחר ואם יקרה לה משהו עולמי ייחרב.

הצלחתי לפוצץ את הצבא של לוקאס באיטליה. חלק מהמחסנים שלו גם הצלחתי להרוס. תחמושת רבה בידי. מתאו שומר על עסקיי בלוס אנגלס.

לוקאס לא יתעסק איתי בזמן הקרוב, ואם כן זה ברור שזאת פרצה למלחמה שסופה ידוע מראש. חלק מנכסיו נהרגו כאשר החליט לנסות לפרוץ לטריטוריה שלי.

קרלוס, יד ימינו נפצע במהלך הקרב על השטח, אפשר להגיד שהוא יצא בנס אם יתגלה כחי. גם ככה לא הועיל לאף אחד.

ולמרות הכל לוקאס עדיין לא הראה את פנייו. היה שפן ונשאר שפן, שולח חיילים שיעשו במקומו את העבודה בזמן שאנחנו מצמצמים את צבאו.

אני יודע שהוא מנסה לתכנן משהו גדול, אני עוד יעלה על עקבותיו וייקדים את מעשיו, הוא יתחרט ששמע על שמי.

לפתע שמעתי את קולו של הטלפון מצלצל, מודיע על שיחה חדשה שנכנסה. שמו של מתאו מופיע על הצג.
"מה נשמע אחי? איך איטליה?"
"רגיל אתה יודע, איך העסקים בלוס אנגלס. יש חדש?"
"חוץ משהגיע תחמושת חדשה ושהחיילים החדשים עברו הכשרה כלום. הכל כשורה"
"תנחש את מי פגשתי?" שאל מתאו בקול התלהבות
"את מי?" שאלתי
"אדריאן, הוא חזר. פגשתי אותו אתמול במועדון. הוא גדל מייקל אתה חייב לראות אותו" לא חידש לי כלום.
"אני אראה, הוא אמר לכמה זמן הוא מתכוון להישאר?"
"לבנתיים לא. נראה שהוא מנסה למצוא את מקומו כאן. מה השעה אצלכם מייקל?"
"שבע, למה?"
"אתה לא אמור להיות על המטוס חזרה?"
"הייתה התעכבות קטנה, אני כבר עולה לטיסה"
"לא אפריע לך יותר, נדבר כשתגיע ללוס אנגלס"
"ביי מתאו"
"ביי בוס"
השומר לקח את המזוודה שלי ועזבתי את חדרי. המטוס הפרטי חיכה לי. לקחתי את הלפטופ שלי והתיישבתי בכיסא על המטוס.

לאט לאט שמעתי למחשבות. היא מתגעגעת אליי? היא זוכרת איך אני נראה? מה היא עשתה שלא הייתי פה?

תמיד היא שם. לפעמים אני רוצה לנשק אותה ולעטוף אותה בזרועותיי. היא חסרה לי . הלב שלי שונה בלעדייך. הוא ריק.

היא כל חיי. כל מה שיכולתי לבקש. אני חייב להבין למה היא התרחקה ממני ככה. היא לא נתנה לי להסביר את עצמי.

אני יושב ולאט לאט עיניי נסגרות. אני שוקע בשינה שכבר זמן רב לא הייתה לי.

___

צלצול טלפון חזק תוקע את מחשבותיי. אני מסתכל ורואה שהשעה תשע. על צג הטלפון מופיע שמו של שון המאבטח שאמור לשמור היום על קמילה. ישר עניתי.

"בוס"
"כן שון"
"רציתי לעדכן שקמילה יצאה למועדון. אני נוסע אחריה. זה נראה שהם בדרך למקום חדש שנפתח במרכז העיר"
"שמור עליה שון, אם יקרה לה משהו הראש שלך ייתלה"
"אין בעיה בוס"

ניתקתי את הטלפון. בזמן האחרון קמילה לא מפסיקה ללכת למועדונים והדבר מתחיל להטריד אותי. היא לא הייתה כזאת, היא אפילו פחדה ממקום הומי אדם.

משהו בה היה מוזר, זאת לא קמילה שהכרתי. החלטתי שאני אחזור אני אברר את העניין ככל שאפשר. חזרתי לעיסוקיי בלפטופ. עובר על כל מה שקרה בחברה בזמן שלא הייתי.

אני שוקע במחשבות ולאחר זמן מה אני מקבל שוב צלצול טלפון. שוב פעם משון.
"כן שון" אמרתי מעט בלי סבלנות
"קמילה יצאה עם גבר לא מזוהה מהבר" הוא אמר וחישבתי את השעות שבלוס אנגלס במהירות. לפי החישוב שלי כרגע אמור להיות אחד וחצי בלילה שם.
"תמונת מצב שון" אני אומר במהירות
"היא לא נראת בהכרה. הבחור סוחב אותה על ידיו. הוא סורק את השטח בעיניו"
"קוד 405 שון" קוד 405 זה קוד שחל רק על קמילה. המצאתי אותו כאשר הפכתי אותה רשמית לשלי בעיניי כל הסובבים. הבהרתי להם בצורה ברורה מיועדת לי.

כל פעם שקמילה נמצאת בסכנת חיים החיילים שלי חייבים לפעול בכל דרך אפשרית עבור כך שיוכלו להגן על קמילה.

מאז המקרה האחרון עם הבן זונה שעינה אותה במשך שנים רבות לא הטלתי ספק יותר. היא לא יודעת את זה אבל יש לה מעקב בטלפון ושומרי ראש צמודים אך רחוקים מלראות אותם בגלוי.

שמעתי מעבר לטלפון שני יריות. לאחר מכן כמה צעדים. "עדכון מצב שון"
"היא הולכת לאבד הכרה בכל רגע. ישנו ריח של אלכוהול בגופה. כנראה הבחור שם לה סם במשקה"
כולי התמלא זעם. רתחתי. הייתי צריך להיות שם בשבילה שזה קרה ולא על המטוס המזדיין הזה.

"והבן זונה מנוטרל?" שאלתי בזעם טהור.
"הבחור?"
"כן שון, מי עוד יכול להיות?"
"כן בוס, ניטרלתי אותו"
"וקמילה?"
"היא בידי"
"קח אותה לבית שלי. מתאו יהיה שם" אמרתי וניתקתי.

התקשרתי למתאו ותוך שני צלצולים ענה.
"כן בוס"
"קמילה בדרך לבית שלי, היא מחוסרת הכרה. לך לשם. שון איתה. תזמין רופא בדרך" אמרתי את מילותי בקור. קור שלא התאפיין בגופי.
"כן בוס" אמר
"תעדכן אותי על דבר מתאו. עוד פחות משעה אני אצלך"
אמרתי וניתקתי את הטלפון בזעם.

מי זה שחושב שיוכל לגעת בה? כנראה שלא הבהרתי מספיק לכולם שהיא שלי. גופי רתח. היא הדבר היחידי שאני חושב שמחזיק את השפיות שלי כרגע.

אבל אם יתגלה לי בכל רגע שקרה לה משהו אני אשתגע. אני לא בטוח שאוכל להכיל עוד את זעמי בגופי. אני רק מקווה שהיא תהייה בסדר ואוכל לפגוש אותה שוב.

לספר לה מה באמת אני מרגיש.

___

פרק קצר מהרגיל מצטערת ממש פרקים הבאים יהיו יותר ארוכים. אשמח שתצביעו בכוכב אם אהבתם את הפרק ותגיבו מה דעתם. בגלל שהפרק קצר יותר אציב רף יחסית נמוך. פרק הבא עולה ב30 הצבעות, סומכת עליכם/ן💓