קמילה
מילי הזמינה אותי למסיבה של החברה. היא אמרה שזה הולך להיות במועדון הידוע שלהם, בקיצור המועדון של מייקל.
"מילי אין סיכוי"
"אבל יהיה כיף קמילה, כולם מתגעגע אלייך"
"אני פחות חושבת שכדאי"
היא נאנחת בטלפון ואפשר לשמוע זאת. "זה בגלל מייקל? זה הסיפור?" נשמע שקט על הקו. אני לא עונה לה.
"קמילה מייקל לא יהיה, הוא טס לאיטליה" הוא טס? לאיטליה? מה יש לו לחפש שם? טוב זה לא אמור לעניין אותי, החיים שלי הם בלעדיו כרגע וכך זה הולך להישאר.
"נו בבקשה קמי, מבטיחה שלא אעזוב אותך"
אולי זה באמת יכול להיות נחמד.
"טוב, אבל ברגע שזה נראלי לא נכון, אנחנו עפות"
"ברור קמי, תהיי מוכנה בתשע" היא צורחת ומתנתקת.
האם זה באמת רעיון טוב?
עשיתי ריסטארט למחשבות, לא מעניין אותי כלום. מה שבטוח שאני לא אפגוש שם את מייקל וזה מה שחשוב. העיקר שלא תחזור התקרית ההיא שקרתה.
שמתי שמלה בצבע תכלת עם שסע ארוך למרגלות רגליי. נעלי העקב השחור בצבצו מתחת לשמלתי ונתנו לגופי להיארך בכמה סנטימטרים יפים.
שמתי את הבושם הידוע שלי למסיבות ואת הגלוס הדביק והנוצץ שזלג על שפתיי התפוחות. שיערי גלש על כתפיי ונתן מראה ונפח לשיערי.
הרגשתי שאני צריכה להשתחרר, רציתי את זה באמת. כל היום אני משתעממת בבית. כל עבודה שאני הולכת לראיון אצלה אני חוזרת גמורה.
מילי היא האור היחידי שמחזיק אותי כרגע. כל פעם היא קוראת לי אליה, אנחנו קורעות את הרחבה ומשאירות אבק לסובבים אותנו. מרגישה חיה לרגע.
אני נכנסת לאוטו הידוע של מילי בשעה תשע בדיוק ואנחנו ישר נוסעות. אני משערת שהמועדון הולך להיות מפוצץ, כמו כל המועדונים של מייקל.
אך שהפעם גם מכרים ותיקים מהעבודה הולכים להיות נוחכים, אני צריכה לחייך חיוך מזויף ולהגיד שזה לא הם, זה אני. להראות כאילו אני באמת מתעניינת מחייהם.
בשנייה הראשונה שאני אבין שזה לא בשבילי אני איעלם, כמו שאני עושה בזמן האחרון. אני בורחת ממחויבות ואין לי בעיה להודות בזה. לרגע אני רוצה להרגיש כמו ציפור חופשיה שפורשת את כנפייה.
מילי מחנה את רכבה, מה שמעיד שהגענו למקום המיוחל. אנחנו יוצאות מהרכב ומתחילות ללכת, נשמע קול הצעידות שלנו שנשמעות בגלל העקבים הארוכים שלנו.
מילי לוקחת את ידי כמנהגה הקבועה ועוקפת את התור שאין לו סוף, היא קורצת לשון ואני מנסה כמה שיותר לא לפגוש במבטו. פעם אחרונה שפגשתי אותו זה לא היה בנסיבות כאלה טובות.
אנחנו נכנסות וריח האלכוהול נודף מהאנשים. הקולות העמומים נשמעים ונבלהים בתוך ההמון. אני רק נהנת מהאווירה היום, אני לא שוכחת במוחי. משננת בלי סוף.
מילי לוקחת אותנו לכיוון הבר ואני ישר מבחינה בחבורה הידועה. ליאם מרים את ראשו לעברי ומסמן לי שלום. לפחות הוא הנורמלי היחיד פה.
YOU ARE READING
My businessman
Romanceהיא נמצאת בעולמה הקטן. היא פגועה. לא מאמינה יותר לאף אחד. היא נראת קטנה ועדינה אך מבפנים היא הרוסה. שבורה לרסיסים. הוא שליט העולם. מסובב את כולם על אצבעתו. אחד שיגיד לו מה לעשות, דמו בראשו. הוא לא חוזר על עצמו פעמיים ואצלו אין הזדמנות שנייה. ברגע ה...
