פרק 38

1.7K 94 16
                                    

קמילה
התעוררתי בבוקר משוחררת. כאב לי הראש. ניסיתי לקום אך גופי היה מותש מדי. אפשרתי לעצמי להישאר לנוח עוד מעט זמן.

גופי אמור לצבור כוחות, אני לא אשקר כי הבטחתי לעצמי וכך אעשה. שמתי לב לכוס מים והכדור שמונח לעברי, הנחתי שמייקל שם את הכדור ולמרות שזה הוא הסכמתי לעצמי לשתות אותו.

בהיתי בקירות, נותנת למחשבות של עצמי לצוף. כל מה שאני חושבת עולה לראשי. כל מה שאני חווה כל יום.

שמתי לב שמאז שמייקל נכנס לחיי, חיי מלאים בצרות. אין לי רגע אחד למנוחה ואני כבר עייפה מכך. מה כבר ביקשתי? שקט? רציתי את חיי הקודמים.

העדפתי להיות דחויה בסביבה מצומצמת בלי שיראו אותי מאשר כל יום לשרוד את היום שעובר עליי.

נזכרתי באירועי אמש שבאו לאט. על איך שרקדתי עם מילי ואז על איך שמישהו לקח אותה. נזכרתי גם שמישהו שאל אותי משהו.

הוא היה חסון והביא לי מים שגרמו לי להירדם? אני זוכרת יריות משום מקום ושמישהו הרים אותי לרכב שלו. אבל איך הגעתי לפה? מה אני אמורה לעשות פה?

כשאני חושבת על כך, האיש הביא לי מים לפי מה שהוא טען ולא הרחתי אותם. אני זוכרת שנהייתה לי סחרחורת לאחר מכן. אז הוא שם לי סם?

פאקינג שיט אני לא מאמינה שזה קרה לי לאחר כל האזהרות. הוא ניסה לאנוס אותי. הוא אנס אותי? הוא הצליח? אני לא זוכרת כלום.

דמעות כבדות ועמוסות עלו לעיניי, כאב לי ממש. התייפחתי בכל כוחותי האחרונים. אפילו לבכות כבר קשה לי. אני מותשת.

נכנסתי לתוך השמיכה ובכיתי, הטבעתי את יגוני שם. הרגשתי שהמיטה שלי מעט שוקעת .

לפתע הרגשתי שמישהו מושך ממני מעט את השמיכה ויכולתי לראות את מייקל יושב לידי. לא רציתי לדבר איתו, הוא כבר לא קשור לחיי, אבל אני חייבת.

אני חייבת לדעת אם זה קרה. עכשיו הכל מסביר את זה שחזרו לי הסיוטים של צייס, הוא תמיד עולה לראשי שקורה לי משהו רע.

הוא רודף אותי בתוך נפשי. וזה כואב. חורט לי על הנשמה. "קמילה?" קולו של מייקל העיר אותי ממחשבותי וגרם לי לשים תשומת לב אליו.

לא עניתי לו אך הסתכלתי מעט על עינייו. הוא פירש את זה בכך שהפנתי את תשומת ליבי אליו. "מה קרה?" הוא שאל. התלבטתי מה לענות לו.

"כלום" אמרתי לו בעצב. הוא גיחך "קמילה אני לא קונה את זה, אני לא מכיר אותך מהיום ואני מזהה שקרים מקילומטרים" אמר בקול כבד.

נשמתי מעט. הייתי חייבת לדעת לא משנה כמה אני כועסת עליו. "אתה יכול לענות לי בכנות?" שאלתי אותו, לא מסתמכת עליו כמו פעם.

הייתי חייבת לוודא שיגיד לי את האמת. למרות שכל מילה שיוציא מהפה תראה לי שגויה.

"תמיד" אמר. הסתכלתי אל עיניו "הבחור הזה ששם לי משהו במשקה, הוא... הוא הצליח לאנוס אותי?" שאלתי אותו בחדות רבה בלתי צפויה.

My businessmanWhere stories live. Discover now