עבר כמעט שבוע שלם. שבוע שבוא ביליתי עם מייקל הרבה. לפעמים מייקל היה צריך לצאת לעשות סידורים בעבודה אבל זה לא מנע ממנו לחזור בסוף היום לבית. בעיקרון כבר הצלחתי לדרוך על הרגל שלי לפני יומיים אבל מייקל חשש שאעשה צעד אחד שיסכן אותי ולכן רק היום התחלתי לדרוך על הרגל.
תכננתי מחר לחזור לעבודה, אני רק מקווה שהוא יקבל את זה. "את מוכנה?" הוא שאל אותי. לפני כשעתיים מייקל אמר שהוא רוצה לקחת אותי לאנשהו והלכתי להתארגן, האמת שאין לי מושג בכלל לאן הוא ייקח אותי. עשיתי ארגונים וירדתי לסלון הגדול שלו.
הוא היה לבוש בחולצה פשוט שחורה וג'ינס שחור, הוא לבוש בצורה שונה ממה שהוא רגיל להתלבש אך לא חרג כל כך מגבולותיו. "כן" עניתי לו כשהייתי קרובה אליו יותר.
הוא עטף את ידי והלך יותר לאט ממה שהוא רגיל "אני בסדר מייקל, אתה לא חייב להאט" אמרתי לו והוא הסתכל אליי במבט בוחן "כבר אמרתי את זה קמילה, אני לא אעשה משהו שיוכל לסכן אותך" התנשפתי מעט.
תמיד מייקל היה עקשן, אבל אני יותר. עזבתי את ידו והלכתי יותר מהר. "קמילה" הוא אמר וקולו נשמע זועם. התעלמתי ממנו הלכתי יותר מהר. לא כאב לי.
"קמילה עצרי" הוא פקד עליי אך לא נענתי לו. הלכתי על רצפת החניון ללא חשש. לא התייחסתי לקצב הליכתי, הייתי עצבנית יותר מדי מכדי לשים לב.
לפתע לא שמתי לב ומעדתי. רגלי התעקמה מעט וגופי החל להישמט. אך הוא פתאום עטף את מותני בחוזקה וסגר עליהם.
עצר אותי מליפול. התנשמתי מעט בכבדות. "אמרתי לך לעצור נסיכה" הוא אמר בקולו שלא עלה על לחישה. את הצעדים האחרונים אל הרכב הוא ליווה אותי כידיו אחוזות במותני, בקצב אחיד כשהוא מאחורי.
הלכנו לאט ובזהירות. הוא פתח את דלת הרכב והושיב אותי בזהירות על הכיסא, לאחר מכן סגר את הדלת וישב במקומו. הוא התניע את הרכב והתחיל לנסוע.
ראיתי את פניו הכועסות, מבטו הזועם. גופו החם הורגש ותסס והוא העלה את מעלות הרכב. הסתכלתי עליו, ולמרות כל זאת הוא עוצר נשימה.
הסטתי את ידי לכיוונו, ליטפתי ברכות את לחייו ועברתי מעט לעורפו, בתנועות עדינות. ראיתי את ידו מתחזקת על ההגה. העברתי את ידי על כתפו שהתרפה בעקבות מגעי. "אני מצטערת" לחשתי, אך היה לי ברור שהוא שמע.
הוא עצר את הרכב כשהרמזור הורה על אדום והסיט את מבטו לעברי. הוא לקח את ידי שנראתה קטנה לעומת ידו הגדולה ועטף אותה. הוא נישק אותה ברכות.
"קמילה את חשובה לי יותר משאת יכולה לדמיין" הוא אמר וליטף את לחיי. הנהנתי לעברו, הוא לא היה צריך להגיד במילים כדי להעביר את המסר.
המכוניות התחילו לצפצף והוא התחיל לנסוע שוב. תוך רבע שעה הגענו ליעד הלא ידוע. הוא פתח עבורי את הדלת וליפף את ידו סביב מותני, ומשך אותי לחיקו. לפתע נגלה לפני שדרה עמוסת חניות.
YOU ARE READING
My businessman
عاطفيةהיא נמצאת בעולמה הקטן. היא פגועה. לא מאמינה יותר לאף אחד. היא נראת קטנה ועדינה אך מבפנים היא הרוסה. שבורה לרסיסים. הוא שליט העולם. מסובב את כולם על אצבעתו. אחד שיגיד לו מה לעשות, דמו בראשו. הוא לא חוזר על עצמו פעמיים ואצלו אין הזדמנות שנייה. ברגע ה...
