קמתי בבוקר עייפה ומותשת. התרגלתי לכאב כל חיי, בין אם או פיזי או נפשי. אבל הכאב הכי נורא משולב בשניהם.
בהתחלה הכאב התחיל כפות רגליי העייפות ולאט לאט עלה למותניים הכאובות. שניסיתי להתכופף להרים את השמיכה שנפלה לי במהלך הלילה הבנתי שזה בלתי אפשרי ושכנראה היום אני אצטרך לחיות עם משככי כאבים, החברים הכי טובים שלי.
נזכרתי בחוזקה של צייס ואיך שהוא הוכיח את טענתו , שהוא חזר. במשך זמן רב חייתי היותי שלווה וחופשיה, ללא דאגות בחיים כאשר הבנתי שנפטרתי מצייס. הוא כבל אותי במשך שנים רבות בזוגיות רעילה ואני לא יכולתי להתמודד איתה, לא הייתי מסוגלת יותר וכאשר עברתי ללוס אנגלס הבנתי שכעת אני מתחילה את חיי החדשים, אך מסתבר שהוא חזר ובגדול, וכעת אני חיה בחוסר וודאות למעשיו בעתיד.
תמיד חשבתי שכאב הוא משהו שכואב לזמן מה ועובר, כך בראד לימד אותי כך חיי לגבי מות הוריי. הוא מילא לי את חוסר שהרגשתי בלבבי, למרות שבראד בהחלט לא תחליף להוריי. אך כאשר צייס התפרץ לחיי הבנתי מהי המשמעות האמיתות של כאב- סבל מתמשך בכפייה שרודף אותך. זה לא משהו רגעי או מתחלף, כאב הוא משהו שלא נגמר אף פעם אם הוא מתחיל להופיע והוא חוזר עליי בכל מיני דרכים.
חשבתי שאת ליל אמש אסיים אחרת, עם יותר סימנים על גופי או שריטות בנפשי אך יצאתי מזה בזול. צחצחתי את שיניי ושטפתי את פניי, ליבי הרגיש ריק מתוכן לחיים ואני די בטוחה שכך גם גופי משדר לבחוץ.
רק רציתי שהיום הזה ייגמר, והוא עוד לא התחיל. באיטיות מייסרת וכואבת מנשוא הרמתי את מכנסיי למותני ולבשתי את חולצתי בסבל.
לקחתי כדור אחד של משכך כאבים לצד הקפה והנחתי את החבילה ליד השולחן, שלא אשכח לשים אותו בתיק להמשך היום. ארגנתי לי תיק עם כל הדברים הדרושים לבוקר וסידרתי מעט את שערי ויצאתי. אחרי כחצי שעה הגעתי לקומת משרדי.
התלבטתי אם להיכנס למשרדו של הבוס ולשאול אותו מה הלוז להיום אך הכאב לא נעלם מגופי ולכן החלטתי לצבור כוחות להמשך היום כי ברור לי שלשיחה עם הבוס הגדול דרוש כוחות, והרבה. התיישבתי במשך שעה עם המחשב שכמובן לא עשיתי בו הרבה, אני רק עברתי על עבודות שביצעתי אתמול והוספתי תיקונים קטנים.
הייתי שקועה במסך מרוב עייפות והתעמקתי בו. לפתע נשמע צלצול טלפון מטלפון השולחן שלי ועניתי לי מבלי להוריד את עיניי מהמסך "כן?" שאלתי בעייפות "קמילה קיבלת את המשימות שלך להיום?" זה היה הבוס. "לא" עניתי בקול חושש "מה עשית עד כה?" "עבדתי" "ולמה לא באת לבקש ממני את המשימות?"
הוא שאל ולא ידעתי מה לענות. על הקו שרר שקט ואני מרוב הפחד לא הוזזתי את גופי, התרכזתי בנקודה מסוימת במסך. לפתע הרגשתי נגיעה קטנה על הלחי שלי ומרוב לחץ הטלפון נפל על השולחן, ראשי נטה לכיוון המגע.
YOU ARE READING
My businessman
Romanceהיא נמצאת בעולמה הקטן. היא פגועה. לא מאמינה יותר לאף אחד. היא נראת קטנה ועדינה אך מבפנים היא הרוסה. שבורה לרסיסים. הוא שליט העולם. מסובב את כולם על אצבעתו. אחד שיגיד לו מה לעשות, דמו בראשו. הוא לא חוזר על עצמו פעמיים ואצלו אין הזדמנות שנייה. ברגע ה...
