"אני רוצה להיות לבד" היא אמרה "ואני רוצה להיות איתך" אמרתי לה. הוזזתי את שיערה ותחבתי אותה לאוזניה. התקרבתי אלייה ורכנתי כדי לנשק אותה אך היא אמרה "אל". התרחקתי.
"קמילה" לחשתי לה. היא נשמה נשימות עמוקות ועדיין לא הניחה את עינייה על עיניי. פרצופה שקע לאדמה. "קמילה אני יודע שהייתי עמוס, אני מצטער על כך" אמרתי לה. היא התערערה עם עצמה, בליבה. "מייקל תלך בבקשה" היא אמרה בשקט. אך משהו הרגיש שונה. השקט שלפני הסערה, כנראה.
"קמילה לא ראית אותי כל כל הרבה זמן וזה מה שיש לך להגיד לי?" שאלתי אותה "מייקל הייתי ברורה" היא אמרה אך התעלמתי ממילותיה.
"קמילה אני לא עשיתי שום דבר עם כוונה. לא התכוונתי שתרגישי ככה" אמרתי לה ובתנועה חדה היא הרימה את עינייה, עינייה הנפוכות והאדומות.
"אתה בכלל יודע איך הרגשתי? אתה יודע מה חוויתי? אה סליחה שכחתי שיש לך מצלמות שיכלות לתצפת עליי 24/7" היא אמרה בארסיות "אני יודע" אמרתי לה.
"לא מייקל אתה לא יודע כלום חוץ מלשחק בי כמו בובה על חוטים. כאילו שאני צריכה לעשות כל מה שאתה מבקש ממני. להיות כל רגע בהשגחה. מייקל אני לא ביקשתי את זה, לא רציתי את זה."
היא אמרה ועינייה התחילו לדמוע שוב. הרמתי את ידי למחות אותם אך היא פקדה עליי לא לעשות זאת.
"אתה בקושי ענית להודעות שלי, לשיחות שלי. השארת אותי לבד כאן. מה שהבטחת שלא יקרה. אני סמכתי עלייך מייקל"
היא אמרה בטון פגוע. ליבי כאב . אך מהו כאבי לעומתה? אם היא רק יודעת שכל זה רק בשבילה "קמילה אני לא הלכתי סתם, היו לי דברים לעשות"
אמרתי לה "דברים שכנראה יותר חשובים לך ממני. אפילו לא שאלת אותי פעם אחת, איך אני מרגישה? מה שלומי? כי היו לך דברים יותר חשובים לעשות" היא אמרה בזלזול. "קמילה אני לא שיחקתי בזמן הזה." אמרתי בזעם.
הרגשתי שהיא לא מבינה את המשמעות של דבריי "מה היה חשוב יותר ממני? מלהתקשר אליי כמה דקות ולבדוק שאני בסדר? ולא להסתכל על המצלמות ולראות שיש לי עדיין דופק, מה היה כל כך חשוב שתוך יום אחד קמת והלכת בלי הודעה מוקדמת?" היא שאלה בקול גבוה וחוצב להבות .
"קמילה צייס ברח, לא יכולתי שלא לחפש אותו. הוא ברח לפני שריצה את עונשו" אמרתי לה בכעס טהור וחם. היא נראתה מזועזעת
"מייקל לא אכפת לי ממנו, הוא לא חשוב לי. אמרתי לך, כבר שכדאי שתפסיק להתעסק איתו. זה לא משחק, הוא מסוכן" היא אמרה. אז כנראה שהיא לא מודעת לכמה שמי שיושב לידה מסוכן. איך הפחדן הזה ברח למולנו. בלי תחמושת.
"קמילה אל תתערבי בזה, זה כבר עסק שלי" "ממש ממש לא מייקל, תעזוב אותו לנפשו. הוא היה חלק מהחיים הארורים שאני לא רוצה לזכור יותר לעולם. אולי תעזוב אותו כבר?" היא אמרה בקול צרוד. היא נראתה מובסת. הרמתי את ראשה שהופל
YOU ARE READING
My businessman
Romansaהיא נמצאת בעולמה הקטן. היא פגועה. לא מאמינה יותר לאף אחד. היא נראת קטנה ועדינה אך מבפנים היא הרוסה. שבורה לרסיסים. הוא שליט העולם. מסובב את כולם על אצבעתו. אחד שיגיד לו מה לעשות, דמו בראשו. הוא לא חוזר על עצמו פעמיים ואצלו אין הזדמנות שנייה. ברגע ה...
