My businessman

פרק 7

קמילה
כאשר חזרתי מחדר האוכל הסתפקתי לעשות עוד שני עבודות. סטודיו כלשהו לבלט לילדות ועוד בר. הספקתי לצאת גם לארוחת צהריים עם מילי . אפילו הספקתי לסדר את שיערי שנהיה מבולגן בעקבות הקוקו שהכביד על ראשי.

פיזרתי את שיערי וסידרת יאת החולצה המכופתרת שלי מעט. כאשר הגעתי שוב למשרדי ראיתי את אמיל עומד.

"היי אמיל" אמרתי בבישנות מעט. לא הבנתי מה הוא עושה פה. "אני צריך אותך לרגע קמילה" הוא אמר והנהנתי לעברו. פחדתי שאסתבך בצרות. פרצופו היה רציני ממה שאני רגילה לראות אותו.

התהלכנו לכיוון המעליות וכאשר המעלית נפתחה הוא לחץ על קומה מספר 40, הקומה הגדולה ביותר. תמיד תיארתי לעמי מה יש שם.

"אני רוצה שלא תלחצי אלא רק תקשיבי למה שיש לי להגיד בסדר?" אמיל שאל והנהנתי. "הבוס הגדול רוצה לדבר איתך, אין לך למה להילחץ. בסך הכל שיחה שגרתית שאנו עושים לכל עובד חדש בחברה" הוא אמר והנהנתי שוב.

ואז שחזרתי את מילותיו. להיפגש עם הבוס הגדול? די הפחידה אותי המחשבה שאני לא יודעת מי זה.

יצאתי מהמעלית ואז הוא פנה איתי לחדר. הקומה הייתה עצומה אך גם ריקה. הוא נפרד ממני כאשר הוא אמר לי לדפוק בדלת ולהיכנס. עמדתי מול דלת שחורה ופחדתי לגלות מה יש מאחורה.

לאחר כמה נשימות דפקתי על הדלת וקול מחוספס אמר "יבוא". נכנסתי לחדר שחור משחור. חדר חשוך ונראה מעט מדכא עבורי.

אך זה לא היה הכל. בן אדם גבוה וחסון נגלה לפני, שיערו היה בצבע שחור וכך גם עינייו. חליפתו היתה שחורה ומתחתיה היתה חולצה לבנה. שרירו נראים בחלקו העליון וורידים רבים יוצאים מזרועו. ידו הייתה עטופה בשעון כסוף והוא סימן לי במבטו לשבת על הכיסא שמולו.

התיישבתי מולו מעט מבוהלת מכך שהוא הבוס הגדול שכולם תיארו לי. הוא הסתכל במעט מסמכים ואז הרים את ראשו לכיווני שוב. "קמילה הורלר נכון?" הוא שאל והנהנתי.

"עד כה בעבודה האם חווית קשיים מסוימים?" הוא שאל והנדתי את ראשי. "האם מישהו עזר לך במהלך ביצוע המשימות שלך עד כה?" הנדתי שוב את ראשי.

"האם יש משהו שאת יודעת חוץ מלהזיז את ראשך?" הוא שאל ובתגובה אוטומטית הנדתי את ראשי. כששמתי לב לכך פלטתי מילת סליחה קטנה ואמרתי בקול שקט שכן.

"אז אם כך תוכלי אולי להסביר לי מעט על עבודת הגן שעשית היום?" הנהנתי בראשי והוא העביר את המחשב לכיווני. פתחתי את העבודה שעבדתי עליה היום בבוקר ומעט נרתעתי כשראיתי שהיא נפתחה מתישהו יותר מוקדם מאותו המחשב.