לואי יצא ממשרדו, מתקרב אל שני חבריו הטובים שבמקרה הוא גם המפקד שלהם. הוא מתקדם אל המקום שבו הם אמורים להיות ולשמור. יודע שתכננו משמרת ביחד במאה אחוז, כמו כל המשמרות שלהם. לואי התקדם אל עבר חבריו שראה מקצה המסדרון, הם ישבו במשרד של ליאם ביחד ועברו כל תיקים.
לואי מסתכל עליהם מקצה המסדרון ומחייך חיוך קטן, הם נראים כמו שתי סתומים ככה מרחוק. ליאם מניח את רגלו על יריכו של זאין וזאין כל שניה צובט אותו.
״אתם שני משועממים״ גיחך לואי והתיישב מולם, הם הסתכלו עליו והמשיכו בעבודתם, ליאם מתייק תיקים ומסדר אותו וזאין אחראי על האיך לסדר ועל התאריכים של התיקים.
״איך עם הילדון?״ ליאם שואל את לואי תוך כדי עבודתו, לואי הרים את מבטו אל ליאם ונאנח. להיות עם הארי בבית זה כל כך קשה, הוא ארבע ימים איתו וזה מרגיש נצח, הוא מתחצף מורד ולא מתקלח.. אבל הכי קשה ללואי עם הארי זה הקטע שהוא מתקשה בשינה שלו (הארי לא מודע לזה אולי, אבל לואי עד לכך שהארי תוך כדי שינה צועק או מזיע, בוכה או ממלמל קללות) הוא לא רגוע, לואי מסתכל עליו וכל כך רוצה לעשות משהו, אבל יודע שלא יכול לעזור, זה יגמר בצעקה עליו.
״קשה כל כך״ נאנח לואי, חושב על הנער שכרגע באמצע שיעור בבית הספר. ״למה מה קורה?״ זאין השתתף בשיחה שליאם התחיל עם לואי, ליאם מסתכל על הטלפון של לואי ומרים גבה. ״למה יש לך תמונה של.. ברוקולי?״ ליאם גיחך והראה את התמונה לזאין שמולו, לואי עצם את עניו ביאוש.
״אתמול הארי ישב וראה טלוויזיה-״ ״יש לי הרגשה שזה לא נגמר טוב״ ליאם קטע את לואי, ולואי מהנהן לדבריו ״התיישבתי לידו והוא הסתכל עליי במבט עצבני מיואש וביקש את הטלפון שלי, נתתי לו ואחרי שנייה ראיתי את התמונה של הברוקולי בטלפון, הסתכלתי עליו מבולבל והוא פשוט אמר ׳זה להזכיר לך שאתה ברוקולי׳ שאלתי אותו למה הוא מתכוון והוא אומר בשיא החוצפה ׳אתה משעמם, לא קשור לכלום, לא אוהבים אותך ואתה מוזר, ככה אני רואה ברוקולי, ואתה קופי שלו׳״ ליאם התפקע מצחוק וזאין אחריו, לואי זרק את הטלפון על השולחן והסתכל על הבנים שלידו במבטים מעט עצבניים, אך שראה אותם ככה צוחקים, המבטים שלו נרגעו מעט.
זאין נעמד וליאם אחריו, ״הוא בלימודים?״ לואי מהנהן וקם אחריהם, ״לאן הולכים?״ שאל לואי, מנסה להבין מה עובר במוח שלהם, אומנם הם מכירים תשע שנים, אבל למוח שלהם הוא עדיין לא הצליח להיכנס.
״תראה.. השעה שלוש, הוא לקראת סיום. ננסה לעשות לו יום כיף״ ליאם מהנהן וסכים עם זאין, ״חה, מצחיק. הסיכויים שלכם קלושים, הוא בקושי נפתח. בפניי הוא רק דיבר על בקושי באכילה ובזה עזרתי לו, אבל חוץ מזה, נאדה״ ליאם נאנח והרים את ראשו ״תראה לו, מה אתה מצפה דהוא יפתח אליך ישר, יקח לו זמן, חודש חודשיים או איפלו שנה״ הדבר היחידי שעובר במחשבותיו של לואי זה כמה הוא רוצה לעזור להארי, כמה הוא רוצה שהוא יהיה פתוח איתו וישתף. אבל יודע שיקח זמן, והרבה.
