הארי התיישב בכיתה, מסתכל על הלוח ומוציא את המחברת שצריך. יודע שהמורה עומד כל רגע להתחיל. אומנם הוא לא אוהב ממש את שיעור ספרות, אך יש יצירות שדווקא כן מעניינות ויצירות שכן מושכות את צומת ליבו.
דלת הכיתה נפתחה ודרכה נכנס המורה בפנים רציניות ״בוקר טוב תלמידים״ בירך והתלמידים קמו בבת אחת, מאחלים בוקר טוב למורה ומתיישבים בחזרה על הכיסא, כולם פותחים את המחברות שלהם בעמוד ריק ומסתכלים על המורה ומחכים שיתחיל בדיבורים.
המורה נשען על שולחן המורה ופותח את קלסרו לבדיקת נוכחות. במהירות המורה בדק מי נכח בכיתה ומי לא, וכאשר סיים הוא הסתכל על כולם והוציא דפים מתיקו, מסתכל על היצירה שתיכנן ללמד אותם.
״אוקיי, אז היום אנחנו נלמד על יצירה משנות השבעים שכתב על ידי אניטה וולש״ תוך כדי שחילק את הדפים המורה המשיך בדיבוריו על היצירה שתיכנן לשיעור.
הארי נשען על ידו והקשיב לדבריו, ״כמו כל שיעור, נדבר על הכותרת ולאחר מכן כל אחד קורא את היצירה״ כאשר הארי הפך את הדף והסתכל על הכותרת, הרגיש מעט דקירה בחזהו. מקווה שהיצירה לא תגע בו.
הארי בחן את הכיתה ושהצורה שהתחיל לדבר, הסיט את מבטו אליו ומנסה להיות כמה שיותר מפוקס. ״כמו שאתם רואים ליצירה ׳ילדות בשדה הגדול׳. שאתם קוראים את שם היצירה על מה אתם חושבים, ספרו לי״ ביקש.
מספר תלמידים הרימו את ידיהם והארי כמעט נחר על כך, כולם פה נראים כל כך חנפנים וצבועים. ״לדעתי היצירה מדברת על ילדים שגדלו בשדות״ מישהי התחיל לדבר, הארי הביט בה והיא הייתה נראת ילדה טובה אך גם לקקנית. ״אוקיי״ המורה הביט בעוד תלמיד ונתן לכל אחד להביע את דעתו על שם היצירה.
עניו עקבו אחרי השורות שבדף, קורא אותם לבד בליבו. היו מספר מילים קשות שלא הצליח לקרוא אך הסתדר, הרי אין לו ברירה נכון?
שהמורה הכריז על סיום הקריאה, במזלו של הארי הוא היה בדיוק בשורה האחרונה.
הוא הסתכל על המורה שבדיוק כתב על הלוח את שם היצירה על הלוח ואת שם מחברת היצירה. ״אוקיי, עכשיו אחרי שכל אחד קרא את היצירה כל אחד מכם מספר לי מה הוא הבין ומה חושב״ המורה הסתכל על התלמידים ובחר את התלמיד שלפני הארי, וככה הבין הארי שהוא הבא בתור.
שתורו של הארי הגיע הוא הסתכל היצירה שהמורה חילק ואז על המורה, זה לא יהיה קשה. זה רק לספר על היצירה ומה שחושב עליה, אך משום מה שכול העניים עליו והמורה מצפה שידבר, הוא נלחץ.
״אמ.. ממה שהבנתי היצירה מדברת על ילד קטן, הוא תמים ורואה את הטוב רק. לא שם לב לרע שיש בעולם. הוא מסתובב עם חיוך על הפנים וחושב שכולם מאושרים כמוהו, רק שזה הפוך מזה. הוא לא שם לב לריבים של משפחתו ולא שם לב לכאב של כולם, הוא ממשיך בשלו. ביום שחזר לבית וסיפרו לו שאחיו ברח ולא חוזר, הוא התחיל ׳לראות׳ כאילו כל הזמן הזה היה ׳עיוור׳. וילדות בשדות מדברת על זה שהילד ברח לשדות שהיה עצוב והתגעגע לאחיו, לא דווקא מתי שהיה מאושר ותמים״ הארי סיכם והיה גאה בדבריו.
