עייפות היתה ניכרת בעניו, והיה אפשר לראות שעוד לילה לא ישן. הוא ירד במורד המדרגות, משתדל לא לפספס אף אחת ולשבור את ידו שוב. הוא עשה את דרכו לסלון וכאשר הגיע לסלון, זרק את תיק הגב על הספה והלך לכיוון המטבח.
לואי עמד כנגד השיש, מתכתב בטלפון שלו ולפעמים מעיף מבט לראות אם הארי קרוב לבוא.
הארי נכנס למטבח, ועובר על פניו של לואי ״בוקר טוב״ חייך לואי. הנער הנהן לכיוונו ומתקדם אל כיוון מכונת הקפה ״נחמדות לא תזיק״ לואי הסתכל על הארי בעניים מצומצמות ״בוקר מואר ומלא אהבה לואי ווילאם טומלינסון״ חייך חיוך ציני ״אוקיי אוקיי, הבנתי״ הארי גיחך במרירות ושתה את הקפה שלו.
לואי ניגש אל הפח, זורק את כוס הקפה ומתבונן בהארי. ואלוהים, הנער הקטן הזה נראה כל כך טוב במדי בית הספר שלו (לא שנראה רע בבגדים רגילים).
כוס הקפה נזרקה לפח במהירות והארי הלך לכיוון הכיור לשטוף את ידיו. ״הארי,״ לואי קרא בשמו, גורם לו להסתובב. ״כן?״ שאל ועקב אחרי הארי שהלך לכיוון הסלון. ״באיזה שעה אתה מסיים?״ התעניין לואי.
הארי הניח את התיק על גבו והתקדם לכיוון דלת הבית, ״בערב אני צריך לדבר איתך״ הארי המהם ופותח את דלת הבית, מסתנוור מהאור ״על מה?״ התעניינות נשמעה בקולו. ״אתמול הייתי בשיחה אצל המורה שלך. אז אני צריך לדבר איתך על מה שדיברנו איתו בשיחה״ הארי הנהן בחוסר התעניינות ונכנס לתוך הרכב.
עניו הביטו מעבר לחלון, רואה את אותו הדרך שבה לואי לוקח אותו לבית הספר. אותם הבתים, מסעדות, פארקים, המכולות ובנייני העסקים. אותו הנוף.
הדקות עברו ולואי עצר מול בית ספרו של הארי. הארי הרכין את ראשו ולוקח נשימה עמוקה. ״היי, הכל בסדר?״ לואי הניח יד על יריכו. נשמתו של הארי נעצרה והוא הסתכל על ידו של לואי בפחד. לואי החזיק בידו של הארי ולחץ מעט, ״הכ-״ ״כן- הכל ב-בסדר״ גמגם. ידו נחה על ידית הדלת בא לפתוח את הדלת, אך לואי עצר אותו. ״מה?״ הארי שאל חנוק מעט ״הארי, אתה רוצה לחזור לבית? מה קרה?״ דאגה נשמעה בקולו, הארי הניד לשלילה ״הכל טוב לואי..״ מלמל בשקט.
לואי מהנהן, מזיז את ידו מהארי. ״הארי, היום יהיה נער בלונדיני וקופצני שיהיה איתך. הוא האח של ליאם״ לואי הודיע לו, הארי הנהן בלי התעניינות ולקח נשימה עמוקה מסתכל על לואי. ״תודה שאתה דואג לי״ לחש ויצא מהרכב במהירות, משאיר את לואי בשוק, עם בלגן במחשבותיו.
הארי נכנס לבניין הבית ספר, רואה את התלמידים הולכים הלוך ושוב. מבטם ממוקד בספרים או בחבריהם שלידם. חלקם צועקים חלקם צוחקים וחלקם רבים.
הארי רק נאנח, לא מבין איך הגיע למצב שהוא חזר לבית הספר. באותם הימים האחרונים שלו ברחוב, באמת חשב שיסיים את חייב ברחוב, עד שיוותר ויתאבד שם, בפינה נידחת שאף אחד לא נוכח שם, או בסימטה חשוכה שאף אחד לא נמצא בה. החיים ברחוב היו קשים, זה היה צייד אחרי ההישרדות. הצייד אחרי האוכל, צייד אחרי מכסה ללילה , צייד אחרי חימום, צייד אחרי הגנה, צייד אחרי כסף קטן וצייד אחרי סמים.
