i love that way

פרק 15/ירי.

קמתי מהשעון המעצבן הזה שוב רק למי שיש אייפון יבין על מה אני מדברת.
עשיתי את ארגוני הבוקר הרגילים והתחלתי לעבור על החומר שאנחנו לומדות היום.
אני בפיגור בלימודים בזמן האחרון אני פשוט לא עוקבת.
סיימתי ללמוד ויצאתי לתחנת אוטובוס לפגוש את לין .
התגעגעתי ללין עם כל מה שקרה הייתי חייבת את החברה הכי טובה שלי.
הגעתי לתחנה וחיבקתי את לין והאוטובוס הגיע ועלינו עליו.
התחנה שאנחנו יורדות בה קצת רחוקה מהבית ספר אבל זה מה יש.
ירדנו ואני רואה רכב שחור מבריק, אחד המהממים שראיתי,נוסע לאט לאט ואני לא נתתי לזה חשיבות.
אני ראיתי שהרכב השחור נעצר ונפתח החלון ומי הציץ בתוכו 4 אותיות מילה אחת
ליאו.
לא יעזוב אותי האיש הזה
אמרתי ללין שתתקדם כי אני צריכה לבצע שיחה והיא שהייתה באוזניות הורידה אוזניה אחת ,עשתה הנהון קטן והתקדמה.
צעדתי לעבר המכונית בפוקר פייס התכופפתי לעבר החלון ואמרתי
"מה אתה רוצה"
"תכנסי למכונית אנחנו צריכים לדבר" אמר וסימן לי עם ידו להיכנס
"חי בסרט" עניתי לו ,מי הוא חושב שהוא
אני לא מפחדת ממנו למרות שאני יודעת שהוא מסוכן העובדה הזאת לא מפריעה לי.
" אל תגרמי לי לעשות את זה בדרך הקשה " הוא אמר והוציא מכיסו בד
לא רציתי לעבור את זה שוב כמו דה זה וו אז נכנסתי לאוטו והוא התחיל לנסוע
שלחתי הודעה ללין שאני לא כל כך מרגישה טוב ואני הולכת לרופא ,היא שלחה לי תרגישי טוב יבש כזה .
אני חושבת שעשיתי משהו ללין היא לא מתנהגת כמו עצמה בזמן האחרון.
"כן חטפני מה אתה צריך ותעשה את זה זריז" אמרתי ישירות
"חטפני?" הוא גיחך
לא יכולתי לעצור את עצמי והוצאתי גיחוך קטן עם חיוך מאוזן לאוזן
"טוב אז החטפני שלך לוקח אותך למקום מבודד כדי לדבר" הוא אמר
לא עניתי
לאחר רבע שעה הגענו ליער יפיפייה יותר מזה שליד ביתי
עם פרחים ועצים ואוו אווירה לגמרי טובה ומרגיעה
הוא החנה ויצאנו להליכה רגלית של 10 דקות
ואז צץ בית ענקי אפילו לא בית בואו נאמר אחוזה ענקית וגבוהה שאני בהלם שלא ראיתי קודם
"גדול נכון?" הוא אמר והוציא אותי מההלם
"גדול? זה ענקי !" אמרתי והמשכנו להתקדם נכנסו למבנה שהיה יפיפייה מבפנים נכנסו למעלית והוא לחץ על מספר קומה 2
יצאנו מהמעלית והייתי בהלם גמור מלא אנשים מתרוצצים מלא מחשבים מלא חדרים פשוט מלא
הוא התקדם ואני מאחוריו איש אחד עצר אותו וכנראה בדק איתו כמה דברים
הוא אמר לי להתקדם במסדרון אל החדר ממולי ולחכות לו שם
התקדמתי ובחנתי את המקום
"וזהו סיימתי להיום" שמעתי קול מחדרו
הססתי לרגע אם לפתוח ובסוף פתחתי
"אליאנה?" הוא שאל וקם מהכיסא
"עומרי?" אמרתי ,הססתי לרגע אם זה הוא,הוא נראה כל כך שונה אולי אני מדמיינת ואולי לא.
"מה את עושה כאן?" הוא שאל
אני שתקתי אני בעצמי לא יודעת מה אני עושה כאן
" היא איתי,
תודה עומר על העבודה עכשיו אתה יכול להשתחרר." אמר בקביעות
" כן אדוני" עומרי אמר ויצא מהחדר בזריזות
"עומר? ,אדוני?,תודה על העבודה?" אמרתי והבטתי בו
וכשהוא בא לענות מישהו דפק על הדלת וביקש שיבוא כי יש מקרה חירום" שניה לאחר מכן התחילה אזעקה שחוררה את אוזני ואור אדום השתלט על כל המקום.
שניה לאחר זה שמעתי יריות .
ליאו הגן עלי בגופו ונכנסו מתחת לשולחן
לא ידעתי מה קורה אך ידעתי שזה לא משהו טוב.
שמעתי כמות כפולה של יריות ,שמעתי את היריות שוברים את החלונות והרהיטים ואני כבר הייתי בבכי תמרורים.
עומרי פתח את הדלת עם אקדח בידו לפי המבט בפניו היה נראה שחיכה שליאו ידריך אותו.
"תחליף אותי," ליאו אמר לו.
ליאו שחרר את ידיו ממותניי ויצא ממתחת לשולחן באותו זמן שעומרי נכנס להחליף אותו.
ליאו הוציא האקדח מהמגירה שבשולחן ויצא מהחדר.
" מה קורה כאן?," צרחתי בבכי.
" קרב יריות, הכל בסדר תרגעי אלי." הוא אמר וחיזק את אחיזתו בי.
קרב יריות? יריות?? האחיזה של עומרי בי חיממה אותי וגרמה לי פחות להבהל מהרעש הנוראי של היריות, אבל אני די בטוחה שזה הדבר הכי מפחיד שקרה לי. לאחר זמן שהרגיש לי כמו נצח, האזעקה נפסקה והאור חזר להיות כמו שהוא היה.
עומרי שחרר את אחיזתו ועזר לי לקום,
יצאנו מהחדר והכל היה נראה הרוס ושבור.
ליאו עמד בפינת החדר עם כדור ירייה בידו השמאלית.
"אומייגאד ליאו אתה בסדר?," קראתי לו והתקדמתי לכיוונו.
הוא הרים גבה והסתכל על הכתף, "כן אני בסדר."
"די להתלוצץ אתה צריך בית חולים," אמרתי לו.
"יטפלו בי כבר פה ,עומרי קח אותה הביתה" הוא אמר.
לא התנגדתי עומרי הסיע אותי
נכנסו למכונית והייתה שתיקה מביכה בהתחלה אבל זאת נסיעה של חצי שעה אז כשרציתי להתחיל בשיחה עומרי אמר
" מה עשית פה היום?" שאל
"ליאו רצה לדבר איתי על משהו חשוב אז-"
" אז באת איתו!?!?!?,תגידי את משוגעת עוד לא הבנת שהוא מהמאפיה.?
ובכלל איך את מכירה אותו" הוא צרח
קצת התעצבנתי אבל היה לי תחושה חמימה שהוא דואג לי עדיין
"אז ליאו הוא אצל מי שאתה עובד במאפיה" הכל יתחבר לי פתאום

הוא שתק וכך גם אני
הודתי לו על הנסיעה ויצאתי מן האוטו
מה לעזעאל קרה עכשיו? שאלתי את עצמי