התחלתי להתעורר הרגשתי עדיין מטושטשת ועייפות כבדה הייתה עלי.
לא יכולתי לפתוח את העיינים הרגשתי עייפה מידי בשביל זה,
הרגשתי שכל גופי פשוט גמור וכבד .
כל מה שיכולתי לעשות זה לשמוע.
הרגשתי נוכחות של מישהו בחדר וזה עורר בי צמרמורות .
צילצול של טלפון הושמע ולאחר שניות אחדות הצילצול הפסיק
הנחתי שהתקשרו אליו והוא ענה
"כן היא במרתף אדוני "
אדוני? יכול להיות שזה ליאו? לא אין מצב
"לא ,היא עדיין לא קמה, קשרנו אותה היא בעוד שעה אמורה להתעורר"
הוא הפסיק לדבר סימן שהשיחה הסתיימה ויצא בטריקת דלת מהחדר.
שנאתי להיות במצב הזה שלא להיות מודעת להכל הרגשתי כמו גופה
אני לא יודעת איזה חומר הצמידו לי לפה אך אני מרגישה שהוא חזק מאוד
לא אותו חומר שליאו השתמש
הייתי עייפה כל כך אני פשוט חייבת לישון .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הרגשתי את עפעפי נפתחות סוף סוף
והגוף שלי הרגיש יותר טוב אך עדיין קצת עייף
הבנתי שאני קשורה בכיסא
ומשהו צמוד לפי כך שאני לא יכולה לדבר
מולי היה מגוון כלי נשק ,סכינים וכלי עינויים שתלויים על הקיר.
ובחדר הייתה רק מנורת לילה שצבע המנורה צהוב.
אני עכשיו ממש פחדתי ,נכנסתי לסטרס מטורף
מצד אחד לא רציתי למשוך תשומת לב מצד שני אני חייבת לעוף מכאן.
ידי נקשרי באזיקים וכך גם רגלי ניסיתי הכל אך הם היו חזקים ממני
הרגשתי חסרת אונים
הדלת נפתחה וראיתי שלושה בחורים שרירים מקועקעים בכל פינה בגוף חוץ מבפנים, לבושים בגופיות ומכנסי גינסים שחורים.
הגבר האמצעי התחיל לדבר ואמר
"זאת הבחורה של ליאו?" אמר והתקרב אלי
"כן אדוני" ענו לו 2 הבחורים
"מה כל כך מיוחד בה ,ממוצעת לא יותר " אמר והרים את ראשי עם אגודלו.
כל כך כעסתי על האמירה הזאת
ידעתי שזה נכון אבל מה אני חפץ
ולרגע קלטתי מה אני לובשת,
איף איתך ליאו דווקא ביום שחוטפים אותי אתה צריך להלביש אותי כמו חשפנית.
"טוב ילדה מה השם שלך" אמר תוך כדי שהוריד
שמה שהיה הבד על פי.
פחדתי לענות ,רעדתי.
הוא הלך לכיוון השני ולקח סכין קטנה חזר אלי וכיוון לי לתוך הפרצוף.
"שאלתי מה השם שלך"
"אליאנה" פלטתי
" אוקיי אליאנה אני ואת צריכים לנהל שיחה קטנה ,צאו החוצה" אמר ופנה אליהם
הם יצאו וטרקו את הדלת
"אני לא רוצה לפגוע בך אז אל תכריחי אותי לעשות את זה אוקיי ?"
הנהנתי
"אז את בטח מכירה את ליאו שלנו, אה וכל פעם שאני שואל אותך את תעני אם לא " נפנף בסכין החדה מולי
"בכל מקרה את בטח יודעת שליאו במאפיה וכל מה שאנחנו צריכים את הקוד של הכספת שלו פשוט וקל נכון?"
הנהנתי בהיסוס
מה הוא רוצה ממני בכל הסיפור
לאן הוא חותר
"אז כל מה שתצטרכי לעשות זה להגיד לי את הקוד ,אז קדימה כולי אוזן"
"אנ- אני לא יודעת מה הקוד " אמרתי בגימגום מוחלט
"שקרנית" צעק ודפק את ידו על ידית הכיסא שעליו ישבתי
נרתעתי
"אני אשאל שוב והפעם את תעני ,
מה הקוד לכספת?"
"אני באמת לא יודעת" אני לא ידעתי שני דברים
את הקוד ובאיזה שלב התחלתי לבכות
הוא לקח את הסכין וקירב לבטני "הזדמנות אחרונה"
"אני מתחננת בבקשה אני באמת לא יודעת " אמרתי בבכי
" את לא משאירה לי ברירה "
הוא הידק את הבד אל פי וניסיתי להתפתל אך זה לא עזר
והתחיל להחדיר את הסכין לבטני
נהמתי לתוך הבד ,הבכי שלי רק התחזק
הוא לא הכניס את כל הסכין לבטני
הוריד את הבד מפי ואמר
"את לא רוצה יותר גרוע מזה תגידי לי
מה הקוד לכספת המטומטמת הזאת"
הייתי צריכה למשוך זמן לא יכולתי להרגיש את הכאב
"6,8,3,9" חירבשתי לו
אני יודעת שהוא יגלה שזה לא אמיתי הוא יהרוג אותי אך לא יכולתי לסבול את זה
אני מקווה שליאו יציל אותי עד אז
"ילדה טובה " אמר
הוציא את הסכין מבטני והוצאתי צווחה קטנה
"חבל שזה צריך להגיע לדברים כאלה"
הדם נטף ממני שבילי דם יצאו מבטני
הוא פתח את הדלת וצעק
"בחורים תחבשו לה את הפצע"
"כן אדוני"
הוא יצא והם נכנסו וחבשו לי את הבטן
וראיתי אותם מוציאים כדור
" את בטח רוצה לישון לא? את בחיים לא תרדמי לבד כשאת בכיסא,זה יעזור לך"
ראיתי בעיניהם שהכוונות שלהם אמיתיות
הנהנתי
הם שמו לי את הכדור בתוך הפה בלעתי אותו והם השקו אותי במעט מים
"שינה טובה" אמרו ויצאו מהחדר
הרגשתי מעומעם ולפני שנפלתי לשינה אמרתי
"ליאו בבקשה תציל אותי"
YOU ARE READING
i love that way
Roman d'amour"את חושבת שאני מטומטם?!?? אה?" אמר וכיוון אקדח לרקתי עצמתי את עיני מרוב פחד "את חושבת שאת חכמה ממני? משקרת לי? חתיכת מטומטמת" אמר והמשיך להצמיד את אקדח לרקתי יצאו לי שבילים של דמעות מעיני אך אני מחזיקה מעמד ולא פותחת אותן "עד עכשיו הייתי נחמד אלייך...
