When I was your man-מתורגם

פרק 16

פרק!
שימו לב שזה פרק רק מנקודת המבט של לואי בהווה.
תהנו❤️

-
דצמבר 2017 - לואי

אחרי שטיילר עזב אתמול בלילה, היה לי לילה רע. אבל אני לא יודע מה הכי הפריע לי. הרעיון שניהלנו ריב ואולי נפרדנו? או הידיעה שאני אהיה לבד כל היום. אני חושב שבסופו של דבר זו המחשבה על להיות לבד עם עצמי כל סוף השבוע שהכי פוגעת בי. עברו חודשים מאז שביליתי סוף שבוע בודד לבד. בין אם זה היה איתו או לילי, תמיד היה לי מישהו לצידי. חייתי יותר מדי זמן במחשבה שאני אוהב אותו כשזו כנראה החברה שלו שמנחמת אותי, ולא הוא כאדם.

בכל מקרה, ישנתי רע מאוד. אני מודע לטעויות שלי בסיפור הזה. אני יודע שהכל באשמתי וטיילר צודק. אם הארי לא היה בלבי יותר, הייתי מספר לו על תפקיד הסנדק הזה ברגע שגיליתי על זה. העובדה שחיכיתי כל כך הרבה זמן, ובאופן לא מודע חיכיתי לאדם אחר שיגיד לו, מוכיחה זאת. אני מבין שהוא פגוע שהרחקתי אותו מהחדשות האלה. אבל מבפנים, אני מאמין שעשיתי את זה כדי שנגיע לפה היום.

הייתי צריך לדעת שבילוי עם הארי שוב יחזיר אותי בחזרה. אני לא חושב שאי פעם הפסקתי לאהוב אותו, גם אחרי שהוא בגד בי. אני כועס עליו נורא, אבל אני עדיין מאוהב בו ללא תקנה.

הבוקר, התעוררתי במצב רוח די זועף ועצוב. מזג האוויר לא ממש עוזר לי. אם אתמול היה מזג אוויר טוב כמעט כל היום, הבוקר יורד גשם. אני נאנח כשאני פותח את הווילונות בחדר השינה שלי ובוהה במזג האוויר האפור לכמה שניות לפני שאני פונה לארון שלי. אני לובש תלבושת ספורטיבית ויוצא לריצה. אני מאמין שזה יעשה לי טוב. אני לא רוצה להיתקל באף אחד, אז אני תוחב את האוזניות שלי לאוזני ויוצא מהבית עם האייפוד שלי.

ריצה מנקה לי את הראש, אני צריכה להתמקד בעצמי ובנשימות שלי כדי לא להיחנק. אני ספורטאי מאוד גרוע בבסיס, אז זה תמיד תרגיל מייגע. אבל זה מאפשר לי לנקות את דעתי, ולחשוב על משהו אחר מלבד כל הצרות שלי.

אני רץ כארבעים דקות לפני שאני חוזר הביתה. היה לי מזל שלא פגשתי אף אחד. שבת היום, אבל עדיין מוקדם מידי. כשהגעתי הביתה, נכנסתי למקלחת, לובש בגד נוח לשאר היום, ומכין לעצמי כוס קפה גדולה לפני שמתמקם מול מסך המחשב שלי. אני בוהה במסך השחור רגע ארוך לפני שאני מחליט להפעיל את המכשיר. אני פותח דף חדש לעיבוד טקסט ומתחיל לכתוב.

אמנם אני אמור להמשיך מאיפה שהפסקתי אתמול, אבל אני מתחיל לכתוב משהו חדש לגמרי. אני יודע שזאין מצפה בקוצר רוח להמשך ולסוף הרומן שלי, אבל אני סומך רק על ליבי ועל האינסטינקטים שלי. אני לא יודע מה אני עושה, או למה, אבל בכל מקרה אני מרגיש נמשך למערבולת של השראה.