When I was your man-מתורגם

פרק 4

פרק!
תהנו ❤️

-
חלק 1 - הווה/ אוקטובר 2017 - לואי

אחרי שהורדתי את לילי בבית הספר, קיבלתי הודעת טקסט מזאיין. הוא רצה לדעת איפה אני עם הפרקים של הספר החדש שלי. כמובן, אמרתי לו שהם כמעט גמורים, למרות שלא נגעתי במחשב כבר עידנים. מאז שהלכתי לראות אותו לפני כמה ימים, לא ממש הקדשתי זמן לחשוב על הפרויקט שלי. כמו שהוא אמר לי, אין לי תירוץ. הכתיבה היא העבודה שלי. בחרתי לא לעשות שום דבר אחר בחיי לאחר לימודי הספרות כדי להתמסר לתשוקה שלי. יכולתי מאוד ללמד באוניברסיטה, או לעבוד בהוצאה לאור, אבל סירבתי לקבל את כל הזמן שלי לכתוב. הוצאתי את שני הספרים הראשונים שלי כשעוד למדתי. לא הייתי מתקשה למצוא עבודה איפה שרציתי, לאור ההצלחה שהייתה לי בתחילת הקריירה שלי.

אני יודע שהייתי צריך לשלוח הכל לזאין לפני זמן מה. אני מפגר בלוח הזמנים שלי לכתיבה בפעם הראשונה בחיי. גם אם ציר הזמן שלי מבוסס היטב, אני חייב להמשיך לכתוב. אלא אם כן אעסיק מישהו שיכתוב עבורי... אחרי הכל, אני לא אהיה הראשון שיעשה את זה! אני מכיר הרבה סופרים שלא כותבים את הגרסה הסופית של הרומנים שלהם. הם פשוט מכינים תוכניות מפורטות ונותנים לידיים קטנות לעשות את המשימות הכבדות. כשאני רואה סופרים מסוימים שמוציאים שלושה או ארבעה ספרים בשנה, אני אומר לעצמי שהם גם ככה לא יכולים אחרת, זה תלוי בי להיות מכונת כתיבה. לעולם לא הייתי מביא את עצמי לעשות אותו דבר!

זו הפעם הראשונה שאני מוצא את עצמי מתמודד עם התסמונת המפורסמת של הדף הלבן. הלוואי שזה היה יוצא אחרת! אני אוהב את העבודה שלי. אני יודע כמה אני בר מזל שאני יכול לחיות מזה. ליותר מדי חובבים אין את הסיכוי הזה. אם לא אחזור ברצינות לעבודה, זאין עלול להכניס את הסכין לגרוני במהירות, ואני הולך לעשות עבודה עלובה. תמיד ידעתי איך לעבוד נכון, בקצב שלי, בזמן, אבל כאן, אני מודה שאני לא יכול לעשות את זה.

אני מול המחשב הזה מהבוקר. אני כותב, אני מוחק, מקליד מחדש וכו'. לא הצלחתי להוציא שלוש שורות נכונות. אבל אני יודע בדיוק מה יש לי להגיד. אבל כלום לא יוצא. אני מרגיש חסר תועלת. אני מציץ בשעון שלי ורואה שעדיין יש לי זמן לפני שאני חוזר לבית הספר לאסוף את לילי.

אני נאנח בהסתכלות על המסך שלי והדף הלבן הזה עם הערות רק עם מספר הפרק בראש, במרכז. אני עוצם את עיניי לפני שאני מניד בראשי וסוגר את המסך של המחשב נייד שלי. זה מתחיל להלחיץ ​​אותי ברצינות. אני קם מהמשרד שלי, לוקח את המחשב מתחת לזרוע והולך למטבח. אני מניח את המחשב הנייד על השיש, מוזג לעצמי תה ואני שומע את הטלפון שלי מצלצל. אני ניגש למכשיר, מרים טלפון ומחייך, מזהה את קולה של ג'מה, אחותה של הארי.