When I was your man-מתורגם

פרק 26

פרק!
סליחה על השעה המאוחרת..
הפרק הוא רק מהעבר (נקודת מבט הארי) וזה פרק מיוחד ששווה לקרוא עד הסוף;)
תהנו❤️

-
עבר/ספטמבר 2013 - הארי

"אבל... מי זאת הילדה הזו?״

"אשלי! אחת החברות הכי טובות של דניאלה. זו הפעם השלישית שאני אומר לך״. ליאם חוזר לנייל, כשהוא מתחיל באמת לאבד את שלוותו.

ידידנו נאנח בהתפעלות מול האישה המפוארת הזו, כאילו הוא ניצב מול פלא העולם.

זה נכון שאשלי מאוד מאוד יפה. בדיוק סוג הבחורה שבה ליאם יכול היה להתאהב, אבל הוא העדיף את חברתה הטובה, דניאלה. אשלי היא ההפך הגמורה ממנה. היא בלונדינית, גבוהה עם עיניים כחולות ויפות. היום יום מיוחד, כי היום אני מתחתן. כן, זה היום שאני צריך להופיע בפני הכומר ולהגיד כן ללואי.

ולעזאזל אני משתגע!

״אבל אתה יודע, יש לה ילד, תחשוב על זה טוב״ מוסיף ליאם.

״אה..." נייל מיד מתקרר.

אני חושב שליאם לא יכול היה לכוון בצורה מדויקת יותר כדי להרגיע את הלהט של החבר הכי טוב שלנו. כי אם יש משהו שמפחיד אותו יותר מכל בזוגיות, זה הילדים. הוא ממלמל כמה מילים שאני אפילו לא יכול לשמוע, וליאם מצחקק כמו אידיוט. אני חושב ששניהם כבר שיכורים. שום דבר לא ממש מפתיע!

אני לוקח נשימה עמוקה כשאני תופס את עניבת הפרפר שלי מקצה המיטה ומחליק אותה סביב צווארי. אני מסתכל על עצמי במראה ומנסה לקשור אותה, אבל הידיים שלי רועדות לעזאזל. אני לא מסוגל לקשור קשר נכון, בלי שהוא נוטה שמאלה, או ימינה, או שהוא מכוער. נייל וליאם ממשיכים לפטפט על אשלי היפה, בזמן שאני מסתבך עם העניבה שלי. אני חורק שיניים, נאנחתבכבדות, ואני מניד בראשי, מושך את זה בחדות. אני אתפוצץ! אם הם לא ישתקו, אני אסתום להם את הפה בעצמי, ואני לא בטוח שהם יאהבו את זה. סוף סוף אני שומע את שני החברים שלי שותקים, אחרי שאחותי אמרה להם לשתוק.

אני עוצם את עיני, ולוקח נשימה עמוקה בניסיון להרגיע את עצמי, אבל לעזאזל, אני חושב שהלב שלי עומד להתפוצץ! אני מרגיש מהומה מאחורי הגב והדלת נטרקת. אני שוב פוקח את עיניי ומסתובב. אחותי מתקרבת אליי ולוקחת את ידי בעדינות. היא מביאה אותם אל שפתיה, ומנשקת אותם בעדינות כדי להרגיע אותי.

ג'מה ממש יפה. היא לובשת שמלה חשופה על כתף אחת, מדהימה. היא מאופרת בצורה מושלמת, ושערה אסוף עם כתר של פרחים טבעיים בשערה.

היא מביטה בי זמן רב, מחייכת בעדינות, לפני שהיא מושכת אותי אליה כדי לקחת אותי בזרועותיה. אני עוצם את עיניי ונותן לעצמי להירגע בתוך המחוות העדינות של אחותי. ברור שאמא שלי היא לא שם כדי להרגיע אותי. לא, היא עם לואי. כי אני בהחלט מרגיש שהוא הבן האהוב החדש שלה! כאילו הוא אחי הקטן, ושהיא שמה את כל תשומת הלב שלה על הרך הנולד הזה. בזמן שאני הבן שלה. אני לא מאשים את לואי, אין לו שום קשר לזה. אפילו ראיתי אותו מנסה להחזיר אותה אליי כמה פעמים, אבל זה לא עבד. הוא הבין שהמצב הזה גרם לי לאי נוחות ופגע בי. מה שנראה שאמא שלי לא רוצה לשים לב אליו. או שזה בכוונה. וזה לגמרי סביר.