When I was your man-מתורגם

פרק 19

פרק.
כל יום עולה פרק אני מקווה שזה בסדר! ואני אנסה לעלות גם יותר..
*שימו לב שיש המשך אחרי התמונה.
תהנו❤️

-
חלק 1/ הווה - דצמבר 2017 - לואי

אני לא ממש יודע איך כל זה קרה, אבל שבוע אחרי הביקור המהיר של לילי בבית החולים, הארי עדיין לא יצא מהבית שלי. הוא בילה את חמשת הימים האחרונים בביתי עם לילי ואיתי. לא ניסיתי לבקש ממנו לעזוב, והוא גם לא הביע רצון לעשות זאת. שלושתנו פשוט בילינו, ולא יצאנו פעם אחת מהבית.

זה היה מוזר להתעורר כל בוקר ליד הארי, ולבלות את היום שלי איתו. חזרנו לשגרה מהר מאוד תוך מספר ימים. בבוקר אנחנו מתעוררים לפני לילי, שנינו אוכלים ארוחת בוקר תוך כדי דיון על הכל ולא כלום. הוא ואני נלהבים במיוחד מהרגע הזה של אינטימיות. אני חושב שאנחנו מתקרבים לאט אבל בטוח. בקצב שלי. נראה שהוא לא רוצה לדלג על השלבים וזה מאוד מתאים לי. ואז הוא מעיר את לילי אם היא לא קמה עד השעה תשע.

לאחר מכן אני עובד על הרומן שלי. אני יורד בסביבות הצהריים כדי ששלושתנו נוכל לאכול ארוחת צהריים. ואז, הארי ואני צופים בעבודת הבוקר שלי יחד בזמן שלילי מנמנמת. לעתים קרובות, הוא גורם לי לתקן שניים או שלושה דברים, אבל ככל שהימים חולפים יותר, אני מבין יותר לאן אני הולך. בסופו של דבר, אין לו עוד הרבה תיקונים להציע לי.

אחרי זה אני חוזר לעבודה עד השעה חמש או שש. ולכן אני משאיר לעצמי זמן ללילי והארי בסוף אחר הצהריים. ואז אנחנו מאכילים את לילי ומשכיבים אותה לישון. לעתים קרובות השעה רק אחרי שמונה, ואז אנחנו מזמינים אוכל. אנחנו יושבים על הספה שלי ובוחנים את עבודתי להיום. זה בדרך כלל לוקח קצת זמן, אבל לא הפעם, ואנחנו מצליחים לסיים את העניינים לפני חצות. ואז אנחנו הולכים לישון.

אפילו לא ניסיתי לבקש ממנו לישון בחדר אחר. בערב הראשון הוא עקב אחריי באופן טבעי. הוא השתלט על הצד שלו במיטה, והתפשטנו תוך כדי פטפוט, לפני שהחליקנו מתחת לסדינים. אם כשאנחנו הולכים לישון, אנחנו מרחיקים את עצמנו היטב אחד מהשני, ברגע שהאורות כבים, אנחנו לא יכולים שלא למצוא את עצמנו זה בזרועותיו של זה.

אני מאמין שכל השגרה הקטנה הזו מרגיעה אותי ומקרבת אותנו. לא הייתה לנו אף מחווה לא הולמת אחד כלפי השני. ראשית, כי אני לא חושב שאני מוכן לזה, למרות שאני בוער מחוסר סבלנות מהמחשבה שלמעשה למצוא את עצמי במצב מביך עם הארי. אני אפילו חושב שאני חולם על זה בלילה. אבל ברור... זה מוקדם מדי. אני מרגיש שהוא מהסס, שהוא רוצה, אבל שהוא לא מעז. לפעמים הוא מביט בי הרבה זמן בשתיקה, הוא מקרב את פניו ו...שפתיו מתרסקות על הלחי שלי לפני שהוא מתרפק עליי. לפעמים, בחשכת החדר שלי, שאני בנוחות בעקיפת זרועותיו, הייתי רוצה להעז ולהדביק את שפתיי לשלו. אבל, אני יודע מה זה יכלול ואני לא יודע אם זה מה שאני באמת רוצה. יש לנו כל כך הרבה דברים לומר אחד לשני ולהסדיר. כי השבוע שחווינו זה עתה לא מוחק בשום אופן את הנזק שהוא עשה לי בעבר.