When I was your man-מתורגם

פרק 22

פרק.
אני באמת מתה עליכם אז אני מעלה פרק שני להיום!
תהנו❤️

-
חלק 1/הווה - דצמבר 2017 - לואי

למרות הזעקה של אבי בשעות הערב המוקדמות, אני חושב שכולם נהנו. הארי היה מסוגל לשוחח ולבלות עם כולם, כולל אבא שלי. אני מודה שהם לא החליפו נאומים ארוכים נלהבים בלבן של העיניים, אבל הם דנו בכל זאת. שזה כשלעצמו ניצחון אמיתי לנוכח תחילת הערב. למרבה המזל אמא שלי, אחיותיי, כמו גם טומי היו שם כדי להרגיע את האווירה. לולא ההתערבות שלהם, הדברים לא היו הולכים כל כך טוב.

אבל, אני חושב שהכי שמח לראות את הארי כאן הלילה הייתה אמא ​​שלי. היא לא הפסיקה לדבר איתו, לשאול אותו לשלומו, לוודא שהוא בסדר, להתעניין בפרויקטים הבאים שלו. בקיצור, אמא אמיתית. לא בשבילי, אלא בשבילו. היא תמיד התנהגה איתו ככה. כשהיא הבינה שאמו לא הייתה בסביבה, היא הפכה למשימתה להפוך לאם פונדקאית. מה שתמיד מצאתי בו מקסים. אני שמח שגם אחרי הגירושים שלנו, היא שמרה איתו על אותה התנהגות. אמא שלי תמיד ידעה להבדיל. הארי צריך עמוד כמוה בחייו, אם לא תהיה לו את אמו שתתמוך בו.

לילי ישנה על הספה מאז שחילקנו את המתנות, לפני שעתיים טובות. בסוף השלב הזה של הערב, התיישבנו בחזרה לשולחן כדי לאכול את הקינוחים ולשתות קפה, ולאחר מכן צריך לעכל הכל. מובן מאליו. מה תהיה ארוחה כזו בלי קוניאק?

טומי והארי השתתפו בתחרות קוניאק כדי לראות מי יוכל לשתות הכי מהר. יַלדוּתִי! אבל אני מזהה את הארי שלי שם. הוא השתנה הרבה מאז שהכרתי אותו, אבל עמוק בפנים הוא עדיין אותו דבר. ילד אמיתי.

עכשיו כולם מתכוננים ללכת. הארי מתחיל לאסוף את הצלחות כשהאורחים לובשים את המעילים שלהם. אמא שלי מתכופפת בשקט לספה שם הלכה לישון לילי. היא מחייכת אליה חיוך יפה לפני שהיא מוודאת שהיא ישנה בשקט. לאחר מכן אני מחבק אותה, מנשק את שתי לחייה ומודה לה.

הארי חומק למטבח כדי להשים את מה שהוא אסף, ואבא שלי עוקב אחריו בעין זהירה. הוא נשאר אבא מגונן יתר על המידה.

והארי לא עוזר. הוא מתנהג כאילו הוא גר כאן, איתי. מה שבימים האחרונים התברר כנכון למדי...אבל אולי אבא שלי לא היה מוכן לראות את זה. אבי רוכן לעברי ומזעיף את מצחו.

"הוא לא מתכוון לבלות כאן את הלילה בכל מקרה, נכון?״

הוא לא יכול לעצור את עצמו מלהעיר הערה, הוא מתיש אותי. חשבתי שכל מה שאמרנו אחד לשני בתחילת הערב יסיים את הדיון הזה. הדברים הם כפי שהם ואין מה לומר.

"מותק. זה לא עניינך״, עונה אמי, מנשקת את לחיו של בעלה, נחלצת לעזרתי.

1״הוא רק עוזר לי לסדר.״ אני אומר ולוקח את אבי בזרועותי לברך אותו.