When I was your man-מתורגם

פרק 31

פרק.
כמו שהבטחתי עלה היום פרק אחרון! (נשאר האפילוג)
שימו לב שנקודות המבט משתנות כמה פעמים בפרק הזה (עבר הארי/הווה לואי).
תהנו❤️

-
הווה - ינואר 2018 - לואי

הבוקר, אני הראשון לקום.

הארי עדיין ישן כשקמתי לפני קצת יותר משעה. באמת הכרחתי את עצמי לקום מהמיטה שלי. הייתי נשאר נגדו, עד קץ הימים, אבל הייתי חייב לקום.

הלכתי לבדוק מה שלום לילי שלי, היא עדיין הייתה כולה עטופה בשמיכות, עיניה עצומות, ישנה בשלווה. חייכתי כשראיתי אותה ככה, וחזרתי לחדר שלי, על קצות האצבעות, כדי לא לעשות רעש. עשיתי מקלחת ארוכה וחמה כדי להתעורר ולהירגע. אחר כך ירדתי למטה להכין ארוחת בוקר.

זו לילי הראשונה שראתה אותי. אני לא מופתע. הארי הוא ישנוני, תמיד היה. לעתים קרובות הוא מתקשה להתגבר על העייפות בהפרשי הזמן השונים כשהוא חוזר מיבשת אחרת. אני ולילי הכנו פנקייקים. היא אמרה לי שיש לה חשק, ושיותר מכך אבא הארי אוהב את זה. אז התחלתי להכין את הבלילה, ואז טיגנו אותם ביחד.

חצי שעה לאחר מכן, בעוד לילי מתיישבת בנוחות בכיסא, נהנית מהפנקייקים הראשונים שלה, הארי מופיע ליד השולחן בו אנו אוכלים ארוחת בוקר. הוא לבוש במחסני ריצה, אותם הוא גנב מחדר ההלבשה שלי. הוא נורא חתיך.

חרא.

הוא מתגנב מאחורי גבי, מניח את זרועותיו סביב צווארי כדי לנשק את הלחי שלי ולחבק אותי בעדינות. אני חושב שזה סוג הנגיעות הקטנות האלה שאני הכי מתגעגע אליהם. נשיקות גנובות לאורך המסדרון של הבית, או שידו לוקחת את שלי כשאנחנו יוצאים לקניות. מחוות קטנות חסרות חשיבות ממשית בעיני חלק, אבל יש להן משמעות רבה עבורי. אני עוצם את עיניי מהחיבוק הנעים הזה, והוא מחייך על עורי, לוחש בוקר טוב.

הוא מתרחק ממני באיטיות כדי לומר שלום לילדה הקטנה שלנו, ומתיישב לידה.

"ישנת טוב, נסיכה?״ הארי שואל ותופס את קנקן הקפה שהשארתי על השולחן כדי שימזוג לעצמו כוס קפה.

״אה כן, ישנתי הרבה זמן,. השעה הייתה שמונה כשפקחתי את עיניי!״ היא אומרת, מנידה בראשה.

הקטנה רגילה להתעורר בין שבע לשבע וחצי, אבל אני חושב שזה בעצם לא נורא! חייכתי בשקט כשהארי הנהן, מברך אותה בהתקף צחוק. ולחשוב שהוא מסוגל לישון שמונה עשרה שעות ברציפות...

לאחר מכן הוא מפנה את תשומת לבו אליי, ושואל אותי את אותה שאלה.

"תמיד טוב כשאתה שם. ואתה?״